האם ה"אמן" הוא חלק מהברכה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות מז ע"א
כאשר יושבים אנשים ביחד בסעודה ואחד מברך עבור כולם את ברכת "המוציא", נאמר בגמרא: "אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע". נאמר גם שלבוצע אסור לטעום עד שיכלה "אמן" מפי העונים. נמצא שהבוצע תלוי במסובים והם תלוים בו. הוא תלוי בהם, שאסור לו לטעום עד שהם יענו "אמן" והם תלוים בו, שאסור להם לאכול עד שהוא יטעם.
ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת המפרשים והפוסקים האם הבוצע צריך לשמוע את עניית ה"אמן" של המסובים ולצאת בה ידי חובה. יש הסבורים שה"אמן" הוא חלק מהברכה, וכשם שצריך המברך להתכוון לצאת ידי חובה בברכה, כך הוא צריך לצאת ידי חובה בשמיעת ה"אמן" מהמסובים, וכך פוסק הרמ"א. מאידך יש הסבורים שאין ה"אמן" נחשב לחלק מהברכה וגם אם לא התכוון המברך לשמוע ולצאת בזה ידי חובה – יצא בברכה שאמר.
ייתכן שהמחלוקת תלויה בפירוש המילה "אמן". במסכת שבועות (לו,א) נאמר ש"אמן" מתפרש כ"קבלת דברים" או כ"האמנת דברים". ייתכן שהסבורים שה"אמן" הוא חלק מהברכה מפרשים זאת כלשון האמנת דברים, וכפי שמסביר שם רש"י: "שהוא לשון מאמן הדברים, שיהא רצון שיהא אמת כן", על פי זה עניית ה"אמן" של המסובים היא המשך הברכה של המברך ולכן הוא צריך להתכוון ולצאת בה ידי חובה. לעומת זאת הסבורים ש"אמן" אינו נחשב לחלק מהברכה מפרשים שזהו לשון "קבלת דברים", שהיא כמו לשון הסכמה, ואין זו לשון תפילה ולא נחשב להמשך של הברכה, ולכן אין צורך למברך לצאת בזה ידי חובה.
