|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים – סיגל ריחני
"אמר רב ששת: הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים. אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות" (ברכות, מג ע"ב).
פירוש: אמר רב ששת: הני סיגלי [אלה הסיגלים] שהם עשבי ריח, מברכין עלייהו [עליהם] "בורא עשבי בשמים". אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא [מי שמריח באתרוג או בחבוש] אומר: "ברוך שנתן ריח טוב בפירות" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
|
 |
 |
|
| תמונה 1. סיגל ריחני צילם: Strobilomyces |
תמונה 2. סיגל פעוט צילם: אביחי בנימיני |
 |
 |
|
| תמונה 3. גומא צפוף |
תמונה 4. גומא הפפירוס |
הרחבה:
הרמב"ן דחה את פירוש רש"י לתורה ואימץ את פירוש האבן עזרא (על פי דעתו של רב בגמרא) לדודאים:
"דודאים - סיגלי (סנהדרין צט:), ובלשון ישמעאל יאסמין. כך מצאתי בפירוש רש"י. ואינו כן, כי יאסמין בלשון ערבי כך שמו בדברי רבותינו, כדאמרינן בפרק במה טומנין (שבת נ:) האי כוספא דיאסמין שרי, וסיגלי אומרים שהם "כנפסגא" שאמרו בהן (ברכות מג:) מברכין עליהם בורא עשבי בשמים. אבל אין זמנם בימי קציר חטים, אולי מצאם שם במקרה. והראוי לקבל בדודאים דעת אונקלוס שתרגם בהן יברוחין, ובבראשית רבה (עב ב) גם כן ר' חייא ב"ר אבא אמר יברוחין, והן יברוח בלשון ערבי וכו'".
רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) במקום מיישב את פירוש רש"י:
"דודאים סיגלי עשב הוא ובלשון ישמעאל יסמין. הרמב"ן ז"ל טען ואמר: כן מצאתי בפירושי רש"י, ואינו כן, כי יסמין בלשון ערבי, כך שמו בדברי רבותינו ז"ל, כדאמרינן בפרק במה טומנין (שבת נ ב). 'האי כוספא דיסמין שרי'. וסיגלי אומרים שהוא בנפסגא שאמרו (ברכות מג ב) מברכין עליהן בורא עשבי בשמים, אבל אין זמנן בימי קציר חטים. ונראה לי שאין טענה מכל אלה, כי מה שטען ש"יסמין בלשון ערבי כך שמו בדברי רבותינו" מחלוקת היא בין המפרשים, שקצתם פירשו כוספא דיסמין גפת שומשמין, וכך פירש אותו רש"י ז"ל בפרק במה טומנין "פסולת שומשמין". וקצתם פירשו מין וורד הנקרא סימלק שהוא מין עשב שיש בו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו ושלושה עלין לכל שורה וקורין אותו בלשון ישמעאל יסמין, כמו שפירש רש"י בפרק כיצד מברכין (ברכות מג ב) גבי סימלק. ורבינו נתן בעל הערוך הביא שני הפירושים בערך כספן. ולפי זה אין יסמין, דפרק במה טומנין, אותו יסמין דלשון ישמעאל לכוליה עלמא, אבל לפירוש רש"י יסמין דלשון ישמעאל הוא סימלק דפרק כיצד מברכין, ויסמין דפרק במה טומנין הוא שומשמין, שאין זה יסמין דלשון ישמעאל. ומה שטען עוד "סיגלי הוא בנפסגא שמברכים עליהן בורא עשבי בשמים והם אינם נמצאים בזמן קציר חטים", נראה לי שבוש נפל בין סימלק לסיגלי, שסימלק הוא היסמין בלשון ישמעאל, כמו שפירש רש"י עצמו בפרק כיצד מברכין, וזה ימצא בכל השנה כלה".
מהרש"א (חידושי אגדות, סנהדרין, צט ע"ב):
"סיגלי הכא ובפרק כיצד מברכין ובפרק במה טומנין פירש"י וייאולש ובחומש פירש"י סיגלי עשב הוא ובלשון ישמעאל יסמין עכ"ל ועי' בזה טענת הרמב"ן ומתוך טענותיו כתב הרא"ם לשבש ספרי פירש"י שבחומש וטעות נפל בפירושו בין סימלק לסיגלי שסימלק הוא יסמין בלשון ישמעאל כמו שפירש"י בפרק כיצד מברכין זהו תוכן דבריו ואינן נוחין דלדבריו ישבש גם כל נוסחת תלמוד שבסוגיא זו שכתוב בהן לוי אומר סיגלי וכן הביאו הערוך בערך סיגלי ולפי פירש"י שבחומש הדודאים הוא סימלק הוו דלא כחד מהני אמוראי דפליגי הכא ודוחק הוא דשלשה שמות יש לו דסיבסוך דקאמר רבי יונתן הכא הוא סימלק דהיינו יסמין כפירוש רש"י בחומש לגירסת הרא"ם. גם אטענת הרמב"ן שכתב אבל אין זמנם בימי קציר חטים עכ"ל השיב הרא"ם לפי גרסתו בפירוש רש"י סימלק שהוא יסמין וזה ימצא בכל שנה עכ"ד אין זה מספיק לשמעתין דללוי שאמר הכא סיגלי תחול קושית הרמב"ן אבל לפי מה שפירש"י בשמעתין בימי קציר חטים לאחר שקצרו השדה לא קשיא מידי גם לפי הפי' שכתבנו דבימי קציר חטים היינו בזמן שעדיין היה קציר חטים י"ל שמצאן במקרה כמ"ש הרמב"ן".
פרי האדמה הלכות ברכות פ"ט:
"דרך אגב ראיתי מ"ש הטור סימלק פירש רש"י עשב שיש לו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו וכתב מרן הב"י ורבינו ירוחם כתב דסימלק הוא הנקרא בלשון ישמעאל יאסימין והקשה הרב בס' יד אהרן דאמאי הביא מרבינו ירוחם הלא רש"י ז"ל עצמו בש"ס שם דף מ"ג ע"ב כתב סמלק יאסימין קורין לו בלשון ישמעאל וכו' יעו"ש עכ"ד. ולענ"ד לא קשיא שהרי רש"י ז"ל בפירוש התורה בפרשת ויצא ד"ה דודאים פי' סיגלי עשב ובלשון ישמעאל יאסימין וטען הרמב"ן ז"ל דיאסימין כך שמו בלשון ישמעאל ובלשון רבותינו ז"ל והכי הוא במסכת שבת פרק במה טומנין וסיגלי הוא כנפשג"א שאמרו בהם מברכין עליהם בורא עשבי בשמים ורא"ם ז"ל הכריע מרש"י ז"ל דמסכת ברכות כנזכר ולכן הוכרח לומר דטעות סופר נפל בפירוש החומש וצריך להיות סימלק והוא הנזכר במסכת ברכות והנחלת יעקב ז"ל השיג עליו מסוגית פרק חלק דף צ"ט סברת לוי שאמר דודאים סיגלי ואם כן קשה מפירוש רש"י בפירוש התורה למה שפירש במסכת ברכות ולכן כתב ז"ל דטעות סופר נפל בפירוש רש"י ז"ל בחומש וצ"ל ויאולאש ויש לו ג' עלין לבד ולא של ג' שורות וכן הוכיח מדברי הרמב"ן שכתב וכן מצאתי בפירוש רש"י כנראה שלא היה לו הגירסא מבוררת בידו וכו' יעו"ש והרב בעל פרי חדש בס' מים חיים סי' רט"ז כתב דלהלכה למעשה לא נדע מה נעשה שהרי לרש"י יאסימין ברכתו בורא עשבי בשמים ולרבינו ירוחם בורא עצי בשמים וכו' יעו"ש אם כן כיון דקשה פירוש רש"י דמסכת ברכות למה שפירש בפירוש התורה והוכרחו רא"ם ז"ל והנח"י לשבש גירסת פי' רש"י ז"ל אף על גב דכולהו הסכימו לשבש גירסת הכתיבה בפירוש הפסוק לכן מרן ז"ל הביאה משם רבינו ירוחם ומ"ש הפר"ח דבדחיית הרמב"ן ז"ל לרש"י נדחה נמי לרבינו ירוחם כבר רא"ם ז"ל ישב טענת הרמב"ן ז"ל אמנם לענ"ד נראה דהפר"ח ז"ל מוכרח דלא היה לו בגירסת רש"י ז"ל בש"ס דמסכת ברכות יאסימי בערבי וכן מצאתי בפירוש רש"י המובא בהרי"ף ז"ל שם דאין כתוב יאסימין וכו' אם כן לפי זה אין הכרח לומר דטעות סופר נפל בפירוש רש"י דפירוש התורה ולהכי מרן ז"ל הביאו משם רבינו ירוחם ז"ל וכן מוכח ממ"ש מרן ז"ל וכן העתיקו הלבוש סי' רט"ז ס"ו סימלק יש מפרשים רומרין וי"מ יאסימין וי"מ עשב שיש לו ג' שורות של ג' עלין זו למעלה מזו וכו' שהרי רש"י ז"ל בש"ס פירש שלש עלין זו למעלה מזו וכתב והוא יאסימין בלשון ישמעאל וכו' אלא ודאי דלא היה גורס ברש"י ז"ל בש"ס והוא יאסימין וכו' והוא כפירוש רש"י בהרי"ף ולהכי הביאו משם רבינו ירוחם ז"ל אמנם מ"ש הלבוש שם דין ח' סיגלי והם ויאולאש מברך בורא עצי בשמים הוא טעות סופר וצ"ל בורא עשבי בשמים".
(1) פירוש: אגב בעיות אלה של רחיצה אמר רב יהודה: עפר לבינתא [לבונה שחוקה] (רה"נ) שרי [מותר] לרחוץ בו בשבת, שאינו משיר את השיער. ואמר רב יוסף: הכוספא הנשארת לאחר סחיטת השמן הריחני מן היסמין שרי [מותר] לרחוץ בה. ואמר רבא: עפר (אבקת) פלפלי שרי [פלפלים מותר] לרחוץ בה. ואמר רב ששת: ברדא שרי [מותר] לרחוץ בה בשבת. ושואלים: מאי [מהו] ברדא זו? אמר רב יוסף: תילתא אהלא ותילתא אסא ותילתא סיגלי [שליש אהל, ושליש הדס, ושליש סיגלים]. אמר רב נחמיה בר יוסף: כל היכא דליכא רובא אהלא [בכל מקום שאין רוב אהל] שפיר דמי [יפה הדבר, מותר], ואפילו היה האהל יתר על שליש, כי רק חומר חריף זה יש בו כדי להשיר את השיער, ולא כן בשאר המרכיבים.
(2) בגרסה בדברי המזרחי המצטט את הרמב"ן אכן נכתב: "וסיגלי אומרים שהוא בנפסגא".
(3) רבי מיוחס רפאל בכר שמואל שכיליד ירושלים בוודאי שלט בערבית.
(4) תולדות אדם וחוה, נתיב יב, חלק יג, דף פד טור א'.
(5) "מאי דודאים? אמר רב: יברוחי, לוי אמר: סיגלי, רבי יונתן אמר: (סיבסוך) [סביסקי]" (סנהדרין, צט ע"ב).
(6) פירוש רש"י איננו ברור לי ולכאורה הוא מתייחס לשני חלקים שונים בצמח. "עיקרי עשבים" שהם השורשים ו"אמהות" שהם אולי צמחים המשמשים לגידול פרחים וזרעים.
(7) בתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי, אופק, תשובות פרשניות סימנים תל"ה-תל"ו) נכתב "ושמו בלשון ערבי סעודי).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.