גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

נוסחאות ייחודיות בכתב יד מינכן, ומשמעותן

ברכות מב ע"א-ע"ב

עשהאל שמלצר

לגבי סוגיית קביעות סעודה על היין מביאה הגמרא שני מעשי רב על חכמים שנקלעו לבתיהם של חכמים אחרים ועל מנהגם בברכת היין.
נביא את הסיפורים על פי גרסת כתב יד מינכן (הקטעים המודגשים שונים מן הדפוס ושאר כתבי היד)

רבה [בר מרי] איקלע לבי אביי ביום טוב. בריך אכסא קמא ותו לא בריך. אמר ליה: יישר, וכן אמר ר' יהושע בן לוי יישר.
ר' יצחק בר יוסף איקלע לבי רבא ביום טוב. בריך על כל כוס וכוס. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דר' יהושע בן לוי? אמר ליה: נמלך אנא.
איכא דאמרי: ומתניתין דקתני בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון במאי מוקים לה? אמר ליה: נמלך אנא.

גרסת כתב יד מינכן שונה בארבעה פרטים מנוסח הדפוסים
1. בית החכם – בסיפור הראשון בגרסת הדפוסים החכם הגיע לרבא ובשני הגיע לאביי ובגרסת כתב יד מינכן הפוך.
2. זמן הסיפור הראשון – בגרסת הדפוסים רבה בר מרי הגיע ביום חול וברך על כל כוס בגרסת כתב יד מינכן הוא הגיע ביום טוב וברך על הכוס הראשונה בלבד
3. התפקיד של ר' יהושע בן לוי – בכתב יד מינכן גם הוא אומר יישר, לעומת גרסת הדפוסים ושאר כתבי היד שבהם הוא רק משמש לסיוע לאביי (=רבא בשאר הנוסחים) לשבח את רבה מר מרי. ככל הנראה זוהי אשגרה: ר' יהושע בן לוי לא היה נוכח בסיפור.
4. הקושיה במעשה השני – בכתב יד מינכן מופיע "איכא דאמרי", לשון אחרת של הסוגיה שבה הקושיה על ר' יצחק בר יוסף אינה מדברי ר' יהושע בן לוי מן הסוגיה הקודמת אלא ממשנתנו "בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון".

באופן עקרוני כתב יד מינכן יחידאי בכל ארבעת הפרטים מלבד לגבי בית החכם וזמן הסיפור, שבו קטע הגניזה מצטרף לכתב יד מינכן, וגם הוא גורס שהחכם הראשון הוא אביי והשני הוא רבא (אלא שיד אחרת הגיהה בו והפכה את רבא לאביי), וגם הוא גורס שהמעשה הראשון היה ביום טוב ורבה בר מרי ברך ביום טוב על הכוס הראשונה בלבד.

לגבי הוספת המילה "יישר" כבר כתבנו שמדובר ככל הנראה בטעות ובאשגרה מדברי אביי (=רבא בשאר כתבי היד).

מה באשר ל"איכא דאמרי" ולקושיה ישירות מן המשנה?

נוסח זה קשה למדי, שכן ר' יהושע בן לוי הוא זה שביאר את המשנה והעמיד אותה בשבתות וימים טובים. לולא דבריו הרי שהמשנה קשה תמיד גם בימות החול, ופשוט יותר להקשות מעמדת ר' יהושע בן לוי המתייחסת ישירות לימים טובים.

יתכן שהמפתח לנוסח הייחודי של כתב יד מינכן טמון בניסוח של דברי ר' יהושע בן לוי.

בדפוסים ובכתב יד מינכן: "אתמר נמי אמר רבה בר מרי א"ר יהושע בן לוי לא שנו אלא בשבתות וימים טובים... אבל בשאר ימות השנה מברך על כל כוס וכוס"
אך בשאר כתבי היד הנוסח שונה במקצת.
בכתב יד אוקספורד, פריס וקטעי הגניזה: "אבל בשאר ימות השנה בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון". בכתב יד פירנצה: "אבל בשאר ימות השנה מברך וחוזר ומברך".

יש שלוש נוסחאות שונות לדברי ר' יהושע בן לוי, הקרובות אם לא זהות במשמעותן, אך לפי נוסח כתבי יד אוקספורד, פריס והגניזה, הוא מנסח את דבריו בלשון המשנה: "יין שלפני המזון ויין שלאחר המזון".

ייתכן שנוסח זה עמד בפני סופר כתב יד מינכן והוא דימה שהקושיה אינה מדברי ר' יהושע בן לוי אלא מן המשנה שהוא הסתייע בה לניסוח דבריו.

הסבר אחר נמצא בעבודתה של שקמה כספי על הפרק (עמ' 22-30 ובעיקר 29-30). לדעתה, מדובר במסורת אחרת של הסיפור שלא קרתה בהכרח ביום טוב אלא ביום רגיל, ואכן הקושיה היא מן המשנה עצמה ללא העמדתו של ר' יהושע בן לוי שמדובר דווקא ביום טוב. היא מסתייעת בפירושה בין השאר גם מנוסחו של בה"ג: "רב יצחק בר יוסף אקלע לבי אביי בריך על כל כסא וכסא אמר ליה מתניתא במאי מוקים לה מר אמר ליה נמלך נא על כל כסא דאתאי למיקם".

***

לאחר שהגמרא מביאה כמה דברים תכופים, מובאים דברי אביי:

אף אנו נאמר: תכף לתלמידי חכמים ברכה, שנאמר 'ויברכני ה' בגללך'. איבעית אימא מהכא, שנאמר 'ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף'.

אך בכתב יד מינכן (ובו בלבד) יש תוספת משמעותית אחרי דברי אביי:

מקשי בה ההוא תלמידא:
ומה מצרי נתברך בשביל יוסף דכתי' 'ויברך יי את בית המצרי בגלל יוסף'
ישראל דכתי' בהם 'כי הם זרע ברך יי' על אחת כמה וכמה!
ועוד, קל וחומר: ומה ישראל שכתוב בהם 'כי הם זרע ברך יי' כך
תלמידי חכמים שכתוב 'אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם ניתנה הארץ' על אחת כמה וכמה!

וכבר העיר על כך בעל דקדוקי סופרים: "מהלשון נראה שנתוסף בזמן מאוחר ותיבת 'מקשי' אינו מובן".

***

לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.