היחס לטוב ולרע / רפי זברגר

ברכות נד ע''א
  

הקדמה

הגענו בסייעתא דשמייא לפרק האחרון של המסכת. כל המשניות של הפרק רוכזו למשנה אחת ארוכה בתחילת הפרק. נעסוק היום בשני קטעים מן המשנה המלמדים אותנו כיצד להתייחס לטוב ולרע, והיחס ביניהם. 
 

הנושא

מברך על הרעה מעין על הטובה, ועל הטובה מעין על הרעה.
לאחר שלמדנו במשנה כי מברך על שמיעת בשורות טובות ''הטוב והמטיב'' ועל שמיעת בשורות רעות ''ברוך דיין האמת'', פוסקת המשנה כי במצבים שיש בהם גם טוב וגם רע, הטוב עכשיו והרע לאחר זמן, או להיפך - יש לברך על המצב הנוכחי, למרות שבעתיד יכול להשתנות. הגמרא בדף ס. מדגימה כל אחד מן המקרים הנ''ל: 
על הרעה מעין הטובה - היכי דמי? כגון דשקל בדקא בארעיה, אף על גב דטבא היא לדידיה, דמסקא ארעא שירטון ושבחא - השתא מיהא רעה היא.
אם שטף נהר את קרקעותיו, הרי שבהסתכלות עתידית יש לכך יתרון לאדמה. היא תהיה פורייה יותר, כמות הפירות תהיה גדולה יותר וכן איכותם תהיה טובה יותר, אך ב"מבט עכשווי'' אין זה טוב עבורו, שהרי הקרקע נסחפה והיבולים הנוכחיים נהרסו. לפי הכלל שקבענו לעיל, הברכה היא על המצב הנוכחי ולכן מברך ''ברוך דיין האמת'' על הרעה הנוכחית. 
על הטובה מעין הרעה - היכי דמי? כגון דאשכח מציאה, אף על גב דרעה היא לדידיה, דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה - השתא מיהא טובה היא.
הדוגמא ההפוכה היא כשאדם מוצא מציאה ליד חברו, הרי שיכולה לצמוח מכך רעה, אם החבר יודיע לשלטון (מלך) ואז יקחו ממנו את המציאה, ואף עלולים לכלוא אותו אם יחשדו שהוא מעלים הכנסות. אך בהסתכלות עכשווית בוודאי הדבר נחשב לו לטובה, שהרי מצא מציאה (כנראה מדובר במציאה ללא סימנים שאין הוא חייב להכריז עליה), ולכן פוסקת המשנה כי יברך ''הטוב והמטיב'' על הטובה העכשווית. לאחר מספר דינים ממשיכה המשנה בהלכות נוספות הקשורות לברכות חוזרת המשנה וקובעת באופן חד משמעי את יחסנו לתופעות רעות אשר ''נוחתות'' על האדם. 
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר (דברים ו', ה'): ואָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. 
המשנה ''מרגישה צורך'' להוכיח הלכה זו, שהרי היא אינה פשוטה כלל ועיקר. מאוד קשה פסיכולוגית ''לברך על הרעה'', שהרי כל רע, כשמו כן הוא – רע לאדם. המשנה מביאה את הפסוק מקריאת שמע, לאהוב את ה' במספר דרכים. הלימוד הוא מסוף הפסוק, אך לפני כן, מסבירה המשנה את שאר המרכיבים המחייבים אהבת ה'. 
בְּכָל לְבָבְךָ - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע.
מייתור האות ב' במילה לְבָבְךָ (היה ניתן לכתוב לבך) לומדת המשנה כי יש לאהוב את ה' גם ביצר הטוב וגם ביצר הרע. עבודת ה' ביצר הטוב מובנת לגמרי, אך כיצד נסביר עבודת ה' ביצר הרע? ניתן לומר כי הכוונה ע''י השתדלות גדולה למגר את היצר הרע המסית ומדיח אותנו לעבור עבירות וכדו'. אך ניתן גם לומר כי ישנה לפעמים עבודת ה' בתכונות הרעות של האדם, כמו למשל במידות כמו נקמה, אכזריות, כעס וכדו'. אם מידות אלו מופעלות ומופנות להכניע את הרע והרשע, הרי שזהו ''שימוש חוקי ביצר הרע''. 
וּבְכָל נַפְשְׁךָ - אפילו הוא נוטל את נפשך.
המשנה מסבירה מילים אלו כפשוטם, כאשר הכוונה למסור את הנפש עבור עבודת ה'. אנו מצווים לעשות זאת בשלש עבירות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שאם כופים אדם לעבור עליהן, הרי הוא מחויב למסור את הנפש, ולא לעבור על עבירות אלו. 
וּבְכָל מְאֹדֶךָ - בכל ממונך. 
פירוש ראשון למילים ''בכל מאדך'' מכוון לממון (מאודך = ממונך). כך שחייב אדם להפסיד ממון כדי לא לעבור על איסור דאורייתא. למשל, אין לעבור על איסור הגורם לחילול שבת, אפילו אם יפסיד את כל ממונו. 
דבר אחר: וּבְכָל מְאֹדֶךָ - בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו.
הנה הגענו למטרה עבורה ציטטנו את הפסוק: חייב אדם לאהוב את ה' ולהודות לו על כל "מידה" (אירוע) אשר עובר עליו, בין אירוע טוב וחיובי, ובין אירוע שלילי. זה מקור הדין במשנה, שאדם חייב לברך (להודות ולשבח) על הרעה באותה אופן שמברך ומודה על הטובה. 
הגמרא (ס:) מנסה לברר את לשון המשנה ושואלת: מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה?
ניסיון ראשון של הסבר הגמרא: אילימא, כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב, כך מברך על הרעה הטוב והמטיב.
לפי הסבר זה, הברכה על הרעה זהה לברכה על הטובה, ועל שניהם מברכים ''הטוב והמטיב''
הסבר זה נדחה: והתנן: על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת.
לא ייתכן שברכה על רעה תהיה זהה לברכה על טובה, שהרי למדנו ברישא של משנתנו, כי על בשורה רעה מברכים ''ברוך דיין האמת'' ועל בשורה טובה מברכים ''הטוב והמטיב''. 
לכן מפרש רבא את המשנה: לא נצרכה לאלא לקבולינהו בשמחה.
רש''י הבין כי מאוד מאוד קשה לשמוח על הרעה, באותה מידה כמו שמחה על טובה, ולכן מסביר: 
לברך על מדת פורענות בלבב שלם: 
יש לברך, וכנראה לברך ''ברוך דיין האמת'' (כמשתמע מדחיית הגמרא לעיל), אך מוטל עלינו לבצע זאת בלב שלם. באמונה שלמה כי ''הכול מאיתו'', הכול מכוון מלמעלה, גם הדברים הטובים, וגם הדברים הפחות טובים. 
 

מהו המסר

נלמד מקטעים אלו מספר מסרים:
1. מסר ''נילווה'' שניתן ללמוד הוא הצורך להדגים ולהסביר דבר הקשה להבנה ו/או להכלה. המשנה בדרך כלל אינה מסבירה את הלכותיה, ואיננה מביאה מקורות מן התורה. אך ב''הלכה הקשה'' המחייבת אותנו לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ''הרגישה'' המשנה צורך כאמור להביא פסוק המלמד אותנו דין זה. נלמד מכאן כי יש צורך ''להרגיש את הזולת'' ובמקרים שהדברים שאמרנו אינם מובנים דיים, הרי שיש צורך לחזור ולהסביר, להוכיח ולנמק, עד שהדברים יובנו וייקלטו בליבו ובמוחו של השומע. 
2. למדנו כיצד להתייחס וכיצד לקבל את הרע. יש לברך עליה ברכה בלב שלם. הברכה גם תחזק בליבנו את ההכרה וההבנה כי הכול ''מנוהל' מלמעלה. בנוסף לכך מציע לנו רבי עקיבא (ברכות ס') להאמין כי ''כל דעביד רחמנא לטב עביד'' – כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא לטובה הוא עושה, כפי שנוכחנו להכיר בסיפור המובא בגמרא שם. יחס נפשי כזה, מקל מאוד לקבל את הרע, וגם משתלב באמונה הכללית שלנו, כי הכול מאיתו יתברך. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]