קודם כל - יראה / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

שבת מ ע"א

מאי עוברי עבירה? - דאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת, התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים: מערב שבת הוחמו, אסרו את החמין והתירו את הזיעה. ועדיין היו רוחצין בחמין, ואומרים מזיעין אנחנו - אסרו להן את הזיעה, והתירו חמי טבריה. ועדיין היו רוחצין בחמי האור, ואומרים בחמי טבריה רחצנו - אסרו להן חמי טבריה והתירו להן את הצונן. ראו שאין הדבר עומד להן - התירו להן חמי טבריה, וזיעה במקומה עומדת. אמר רבא: האי מאן דעבר אדרבנן - שרי למיקרי ליה עבריינא, כמאן – כי האי תנא.

בסוגיה הנידונת כאן, רבא מכנה בשם "עבריין", גם כאלו שעוברים על איסורים דרבנן. השאלה כמובן היא מדוע זוכה אדם שכזה בכינוי שיש לו השלכות חברתיות והלכתיות, בשעה שהוא אמנם עבר על עבירה, אבל זו בסך הכל עבירה דרבנן!?

תשובה על כך עונה רבי צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה, אות ז) מתוך הסתכלות כללית על דרכי עבודת ה' של האדם.

באיזון שבין אהבת ה' ויראת ה', לכאורה אהבת ה' ממלאת בתוכן את עבודת האדם, ויוצרת תשוקה והתלהבות, בעוד שיראת ה' עוצרת את האדם. אך הדברים הם לא כך, שכן יסוד ושורש עבודת ה', אומר רבי צדוק, היא יראת ה'. היא זו שעליה מבוססת עבודת ה', והיא זו שאליה מכווין כל עובד ה' להגיע.

הדבר דומה לגבולות גזרה, שבתוכם תוחמים את כל מה שצריך להכניס. ללא תיחום ברור לאן מכוונים, הכל מתפזר ולא פועל את פעולתו. היראה לכן, איננה פחד, היראה היא הצבת הגבולות הברורים מה מותר ומה אסור לעשות, ורק לאחר הצבת הגבולות הללו, יכול האדם להכניס בתוך הגבולות את תוכן האהבה, שכן ללא הצבת הגבולות הללו, שבהן האדם קובע לעצמו מה מותר לי לאהוב, ומה אסור לי לאהוב, ייתכן מאוד שהאדם יגיע למחוזות שאינם ראויים, דווקא מהרצון לדבוק בה'.

אם נרצה להביא לדוגמה לדבר מחיי הנישואין, הרי שראשית לכל, חיי הנישואין צריכים להבנות על תחומים מאוד ברורים של מה מותר ומה אסור, ורק לאחר מכן ניתן ליצור קשר בר קיימא ורגש.

זו הסיבה לכך שכאשר אנחנו מבחינים באדם שפורץ גבולות, אנחנו יכולים ללמוד מכך שחסר לו דבר מאוד בסיסי בכל תפיסת עבודת ה' שלו.

זה לא ממש משנה אם הגבולות הללו הם מן התורה או מדרבנן, משום שהפריצה הזו מלמדת על כך שיש כאן אינדיקציה לבעיה משמעותית, האדם הזה איננו יודע לאן הוא צריך לכוון, הוא לא מבין את המשמעות של הקשר בינו ובין הקב"ה.