איך מבטאים את שם ה' באמצע הלימוד?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות כב ע"א
בגמרא מובאות כמה דעות תנאים, אילו דברי תורה מותר לבעל לקרי ללמוד, ונאמר בשם רבי נתן בן אבישלום: "אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו". מכך דייק החכם צבי שסתם אדם שלומד אומר בפיו גם את האזכרות של שם ה'.
בעניין זה נחלקו הפוסקים: בשו"ת שאלת יעב"ץ (ח"א סימן פא) כתב בשם אביו, החכם צבי, כנ"ל, וסיפר שכאשר הוא היה ילד וקרא את הגמרא ואת הפסוקים שבגמרא והזכיר את שם ה' בכינוי – גער בו אביו והורה לו לקרוא את השם כפי שקוראים אותו בקריאת התורה. היעב"ץ עצמו מוסיף שלא רק כאשר לומדים פסוקים מתוך הגמרא יש לבטא את שם ה' כרגיל, אלא גם כאשר קוראים בגמרא נוסח של ברכה, כגון בסוף מסכת פסחים: "כן ה' אלקינו יגיענו למועדים וכו'" – צריך לבטא את שם ה' כמו בקריאת התורה, שהרי צריך ללמוד את הברכה כתיקונה.
לעומת זאת הברכי יוסף (או"ח סימן רטו) כתב שאין דבריו של היעב"ץ מוכרחים, ומנהג הרבנים הזקנים בארץ ישראל הוא שלא להזכיר את ה' כקריאתו בדרך לימודם. בנוסף לכך יש בתשובות הגאונים (אסף, סוף סימן עט) שכאשר אדם לומד נוסח של ברכה אסור לו לומר ברוך אתה ה' עם הזכרת השם, שהרי אין זו שעת מעשה ואינו אומר את הברכה כדי לצאת ידי חובה, אלא לצורך לימוד.
