סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 

ניצוץ חיובי / רפי זברגר

נידה סו ע"א
  

הקדמה

היום נעסוק ב''סוגיה כואבת'' הדנה במקרים בהם דם נידה של אשה גורם לכך שהיא לא תוכל לחיות עם בעלה ולכן חייבת להתגרש ממנו. 
 

הנושא

תנו רבנן: הרואה דם מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר.
אם אשה רואה דם נידה המופיע בעקבות תשמיש, הרי שאנו מנסים שלש פעמים לחזור ולבדוק האם אמנם מדובר בתופעה חמורה שכזאת, אשר באמת מופיעה תמיד לאחר תשמיש. רק לאחר חזרה משולשת זו (יש אומרים כי הפעם הראשונה אינה נחשבת ולכן יש בעצם ארבעה ניסיונות) אנו נאלצים לקבוע בלב כואב כי אשה זו אינה יכולה להמשיך לחיות עם בעלה והוא חייב לגרשה. 
ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר.
גם אם אצל גבר שני אשר נשאה לו חוזרת התופעה, אנו לא ''מחברים'' נסיונות של גבר אחד עם גבר שני (בהמשך נסביר מדוע) ושוב חוזרים על אותן נסיונות שעשתה עם הגבר הראשון. רק אם אמנם גם בפעם הזאת, התופעה חוזרת שלש פעמים רצופות (יש אומרים ארבע פעמים), נאלצים לקבוע שוב כי גם הגבר השני אסור לאשה זו וחייב לגרשה. 
ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה.
גם עם גבר שלישי חוזרים על אותן נסיונות, ואם גם אצלו מופיע דם בשלשה תשמישים רצופים, היא אסורה לבעלה. הפעם קובעת הברייתא כי תעשה בדיקה שלאחריה נכריז אחת משתי הכרזות. או שאין בעיה ויכולה להמשיך לחיות עם הגבר השלישי, או ש''אין לה תקנה'' ואסורה להתחתן שוב לעולם. 
כיצד בודקת את עצמה? מביאה שפופרת ובתוכה מכחול ומוך מונח על ראשו, אם נמצא דם על ראש המוך - בידוע שמן המקור הוא בא, לא נמצא דם על ראשו - בידוע שמן הצדדין הוא בא 

הגמרא מתארת את אופן הבדיקה, ע''י הכנסת שפופרת ובתוכה מוך (צמר גפן) עד מקום הגעת אצבע של הגבר (לשון נקיה), ואז דוחפים את המוך לבדוק מציאות דם. אם נמצא דם על המוך הרי שהוכחה מציאות דם של האשה בזמן התשמיש ואסורה להתחתן לעולם. אם לא נמצא דם במוך, למרות שמצאנו דם על השפופרת אנו תולים זאת במכה שיש לה באותו מקום. 
יש פוסקים שהיא טהורה ומתירים אותה לבעלה מיד, ויש אחרים ''המסתפקים'' בכך שאינה נאסרת על בעלה בעתיד, אך עתה היא איננה טהורה לבעלה, וצריכה לספור שבעה נקיים מספק. 
ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה, ואם יש לה וסת תולה בוסתה...
הברייתא מסייגת את הדינים שלמדנו זה עתה, וקובעת כי אם ניתן ''לתלות'' את הדם בגורמים אחרים, הרי שאנו עושים זאת (בשמחה). כמו למשל, אם יש מכה באותו מקום, הרי הדם אינו דם נידה. וכן, אם אינה רואה בכל תשמיש ותשמיש אלא רק לסירוגין, הרי שנקבעה לה ווסת לראות אחת למספר תשמישים, או אז יכולה לשמש בין הווסתות. 
... אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל הראשון?
ריש לקיש מקשה את ''הקושיא המתבקשת'' על הדינים שלמדנו בברייתא ושואל מדוע לא עושים בדיקה כבר בבעל הראשון, וקובעים כי הבעל הראשון והשני צריכים לגרשה, ורק אחרי נסיונות הבעל השלישי מבצעים את הבדיקה. 
אמר ליה: לפי שאין כל האצבעות שוות.
עונה רבי יוחנן כי חזקה של גבר אחד הגורם להוצאת דם, אינה בהכרח נכונה גם לגברים אחרים. שכן ''אין כל האצבעות שוות (בלשון נקיה)'' ולכן מנסים גם עם גבר שני ושלישי, ורק לאחר מכן קובעים חזקה אצל האשה. בעיקרון, אנו מעדיפים כי תתגרש מבעלה ולא תסתמך על הבדיקה ואז עלולה לעבור על איסור כרת (ביאת נידה). 
אמר ליה: ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי?
ממשיך ריש לקיש ומקשה: מדוע שהאשה לא תבדוק לאחר הביאה הראשונה של הבעל השלישי (לאחר שכבר עברה שלושה גברים שונים) ובכך תחסוך את שני התשמישים הבאים עם הגבר השלישי?
לפי שאין כל הכחות שוות.
משיב רבי יוחנן, כי גם אצל גבר אחד ייתכן תשמיש בכוח רב יותר מאשר תשמיש אחר, והוא הגורם להוצאת דם נידה. אנו חושדים כי אולי זה מה שקרה בתשמיש הראשון של הגבר השלישי, ולכן בודקים עוד פעמיים (או שלוש) להחזיק חזקה גם ביחס לגבר השלישי, וגם ביחס לאשה. 
עתה ממשיכה הגמרא עם מספר סיפורים ופסקים המלמדים אותנו כי ניתן לתלות דם נידה במספר גורמים נוספים:
1. אם נפלה ''חררה'' מאותה אישה לאחר בהלה גדולה, תולים כי הדם נבע מחררה זו, ולכן מטהרים אותה מכאן ואילך. לחילופין, אם הבהילו את האשה (לאחר תשעה תשמישים משלושה גברים) ולא נפלה החררה, הרי נתחזקה האשה ואסורה להתחתן לעולם. 
2. פעמים ''עין הרע'' שעשו בנות העיר לאישה מסוימת, יכולה לגרום לה לראות דם נידה, כל אימת שחוזרת מטבילתה. במקרה כזה מציעים לאשה לשמש מחוץ לעיר (בנהר) כדי שלא תיכווה מאותו עין רעה.
3. לחילופין, דווקא חברות טובות השומעות על צרות חברתן, יכולות בכוח תפילתן מעומק הלב, ''לפתוח שערים בשמים'', ולגרום לאשה לשנות את חזקתה לטובה.  
 

מהו המסר

היום כאמור למדנו כיצד חכמים מנסים ''לדחוק את הקץ'' בהחלטה ולמצוא כמה שיותר עילות וסיבות כדי לא להגיע להחלטה ולפסק המביא את פירודם של בני הזוג, ובסופו של דבר להחלטה הכל כך גורלית לאשה שאין לה תקנה יותר ולא יכולה לחיות עם אף גבר. כל ''סדרה'' מורכבת משלש בעילות החוזרות על עצמן עד לפסק כי האשה חייבת להתגרש מבעלה. אנו לא חורצים את דינה של האשה על סמך חזקה של גבר אחד (אין כל האצבעות שוות) אלא מנסים ומנסים אולי בכל אופן אין הדבר תלוי באשה. אנו כאמור דוחים את ''הבדיקה הגורלית'' שבה נקבע כי ''אין לאשה תקנה'' רק לאחר חזרה משולשת של אותו מצב עם שלשה גברים ובלית ברירה מגיעים ''למסקנה העגומה'' כי אינה יכולה לחיות עם גבר. גם לאחר מכן, אם ישנן עילות המסבירות את הבדיקה באופן אחר אנו ''קופצים'' ומקבלים עילות אלו (תולים כי יש לה מכה, אולי נתרפאה וכדו') ומתירים אותה לחיות עם גבר. 
דרך של חכמים מלמדת אותנו מסר מאוד חשוב גם בנושאי חינוך. צריך להתרחק כמטחווי קשת מהחלטות גורליות וסופיות לגבי כל בן אדם. ואם בנושאים של בינו לבינה אנו נוהגים כך, הרי שבנושאי חינוך ניתן לומר כי אף פעם ''לא אפסה תקווה'' ותמיד אנו מאמינים בקיום ניצוץ חיובי בכל אדם וכמובן בכל ילד. אף פעם לא נרים ידיים ונאמר, כי נחרץ דינו של ילד להיות כך או אחרת. יש להתמיד ולנסות. יש לחפש את הנקודה הפנימית הטובה, אשר אם ''נדליק'' אותה הרי שאנו עשויים להחזיר או להביא את הילד למחוזות טובים הרבה יותר. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר