נכונות ניסוי מדעי / רפי זברגר

נידה  ל ע''א-ע''ב
  

הקדמה

משנה בדף שלנו דנה מהי הנקודה של התחלת יצירת עובר, אשר ממנו ואילך לידה או הפלה מחייבת קרבן יולדת. 
לדעת רש''י: הימים המנויים במשנתנו הינם ימים מטבילה האחרונה של האשה. 
המפלת ליום ארבעים - אינה חוששת לולד.
כיוון שהוולד נוצר בתום יום הארבעים לעיבור, אין לחשוש לוולד ביום הארבעים מהטבילה, שכן, טרם עברו ארבעים יום מזמן העיבור (שהיה בוודאי לאחר הטבילה). 
ליום ארבעים ואחד - תשב לזכר, ולנקבה ולנדה.
אך אם הפילה ביום הארבעים ואחד, לא ידוע אם היה זכר או נקבה, הרי שיש להחמיר ותשב ארבעה עשר ימי טומאה כנקבה. ומכיוון שיש לחשוש גם כי הנפל לא היה כלל וולד, לכן אין כלל ימי טהרה, וחוששים כי הדם הינו דם נידה המחייב שבעה נקיים. 
רבי ישמעאל אומר: יום ארבעים ואחד - תשב לזכר ולנדה, יום שמונים ואחד - תשב לזכר ולנקבה ולנדה. שהזכר נגמר לארבעים ואחד, והנקבה לשמונים ואחד.
רבי ישמעאל סובר כי נקבה נוצרת רק כעבור שמונים יום מזמן העיבור, לכן אם הפילה ביום ארבעים ואחד יש לחשוש רק לזכר ותשב שבעה ימי טומאה, ואין לה בכלל ימי טוהר, מחשש שמא הדם שראתה הינו דם נידה. ורק אם הפילה ביום השמונים ואחד חוששים גם ללידת נקבה, ובמקרה זה תשב ארבעה עשר ימי טומאה, וגם כאן, מחשש לנידה אין כלל ימי טהרה. 
וחכמים אומרים: אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה - זה וזה ארבעים ואחד :
המשנה מסיימת בדעת חכמים הסוברים שאין הבדל בין זמן יצירת הזכר לזמן יצירת נקבה, ולכן, אשה המפלת כבר ביום הארבעים ואחד, תשב ארבעה עשר יום כימי טומאת נקבה. הגמרא תדון בצורך בדברי חכמים הזהים לכאורה לדעת תנא קמא. נלמד את הברייתא המובאת בגמרא בה מוכיח רבי ישמעאל את טענתו. 
 

הנושא

תניא, רבי ישמעאל אומר: טימא וטיהר בזכר, וטימא וטיהר בנקבה. מה כשטימא וטיהר בזכר - יצירתו כיוצא בו. אף כשטימא וטיהר בנקבה - יצירתה כיוצא בה.
רבי ישמעאל משווה בין שלבי טומאה וטהרה של הזכר והנקבה. ולאור השוואה זו טוען רבי ישמעאל, כי כשם שהזכר נוצר לאחר סך ימי טומאה וטהרה שלו - ארבעים יום, כך צריך לומר כי גם הנקבה נוצרת לאחר סך ימי טומאה וטהרה שלה – שמונים יום. 
אמרו לו: אין למדין יצירה מטומאה.
חכמים דוחים את ההשוואה של רבי ישמעאל, שכן לטענתם אין להשוות בין ימי טומאה וטהרה לימים בהם העובר נוצר. ולכן הם סוברים כי זמן יצירת הנקבה שווה לזמן יצירת הזכר – ארבעים יום. 
אמרו לו לר' ישמעאל: מעשה בקליאופטרא מלכת אלכסנדרוס, שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות. ובדקן ומצאן זה וזה לארבעים ואחד. 
סיפרו לרבי ישמעאל סיפור מעשה בקליאופטרא המלכה, צאצאית לבית הורדוס, ששפחותיה נתחייבו במוות, ועשתה בהן ניסוי לפני מותן, לבחון מתי הוא יום יצירת הוולד. לאחר שהתעברו, בדקו ומצאו בכריסן גם וולד זכר וגם וולד נקיבה, שניהם ביום הארבעים ואחד. לכאורה סתירה לדברי רבי ישמעאל. 
אמר להן: אני מביא לכם ראייה מן התורה, ואתם מביאין לי ראייה מן השוטים?
ענה רבי ישמעאל לחכמים: אני מוכיח את טענתי לאור פסוקי התורה, כיצד אתם מוכיחים ממעשה של קליאופטרא, המוגדרת בפי רבי ישמעאל ''ראייה מן השוטים''.
לאחר הסברים על מקור רבי ישמעאל מן התורה, שואלת הגמרא: 
ומאי ראיה מן השוטים?
שואלת הגמרא: לכאורה היה ''ניסוי מדעי'' וגילו כי אמנם גם הנקבה נוצרת כעבור ארבעים יום, ומדוע מכנה רבי ישמעאל את הניסוי המדעי ''ראיה מן השוטים''?
אימר: נקבה קדים ואיעבור ארבעין יומין קמי זכר.
תשובת הגמרא (או רבי ישמעאל בעצמו) כי הניסוי אינו מדויק ואינו מהווה הוכחת ניצחת לשאלתנו. שכן יתכן כי למרות שקליאופטרא המלכה יחדה את השפחות, אך ייתכן, אומרת הגמרא, כי השפחה שברחמה מצאו נקבה, כבר הייתה מעוברת מייחוד קודם לפני ארבעים יום, ולאחר ארבעים יום של הניסוי, העובר בעצם היה כבר בן שמונים יום.
ורבנן - סמא דנפצא אשקינהו.
לכאורה טענה הגיונית בפי רבי ישמעאל, ויש כאן ספק מציאותי האם אמנם הנקבה היא בת ארבעים או בת שמונים. אלא חכמים מוסיפים עוד נתון לניסוי של קליאופטריא, שלפני הניסוי השקו את השפחות בסם הגורם להפלה, ואם אחת השפחות הייתה כבר בהריון קודם, הרי הסם היה מפיל את העובר, ולכן העוברים ברחמם של השפחות היו רק משלב הניסוי ולא קודם לכן. 
ור' ישמעאל - איכא גופא דלא מקבל סמא.
רבי ישמעאל סובר שאפילו אם השקו את השפחות בסם שכזה, אין זה מעיד בעדות שאינה משתמעת לשתי פנים כי אם היה עובר קודם היה נופל בעקבות הסם, מכיוון שייתכן שיש נשים אשר הסם לא משפיע עליהן כלל וכלל. 
 

מהו המסר

ניתן לומר כי נחשפנו היום לניסוי מדעי, והרבנים, אשר מתפקדים במקרה דנן כמדענים, נחלקו ביניהם במחלוקת מדעית, האם הסם פועל באופן חד משמעי ובכל המקרים (ולכן אפשר ''לסמוך'' עליו שהפיל את העובר, אם היה כזה), או שמא, סם זה אינו פועל באופן מוחלט וישנם מקרים בהם אשה נוטלת את הסם אך לא מפילה. נעיר מספר הערות:
1. ייתכן כי המחלוקת היא גם במישור הרעיוני/הלכתי. אולי כולם מסכימים שאין יעילות הסם מוחלטת, והשאלה היא האם שהסיכוי הוא קרוב למאה אחוז מחשיבים זאת כדבר בטוח או לא. 
2. ניתן להוסיף ולומר על הנקודה הקודמת, כי תלוי מול איזו אקסיומה אנו מעמידים את היעילות של הסם. כפי שטוען רבי ישמעאל החושש גם למיעוט קטן, אם הצד שכנגד הוא פסוקים מן התורה. 
מסקנה: גם ל"מבחנים מדעיים" אין בהכרח הסכמה כללית, והכול תלוי במבטו של המתבונן והחוקר. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]