סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קפ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת נידה
דף ל ע"ב

 

אודות השבועה שמשביעין את האדם ביום לידתו "תהי צדיק ואל תהי רשע"

 

למדנו בגמרא (ל, ב) שטרם רדת האדם לעולם "משביעין אותו, תהי צדיק ואל תהי רשע", ודרשינן ליה מפסוק: "'כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון' (ישעי' מה, כג) - 'כי לי תכרע כל ברך' - זה יום המיתה... 'תשבע כל לשון' - זה יום הלידה" וכו', יעו"ש. והקשה המהרש"א: שבועה זו למה, הלא בני ישראל קבלו את התורה בשבועה בהר סיני (ראה במ"ר ט, נד), ושבועה זו כללה את כל הדורות הבאים, כאמרם ז"ל (שבועות לט, א): "שכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל אמר להן, דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר (דברים כט, יג-יד) 'ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה', אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים... מנין, ת"ל 'ואת אשר איננו'", ואם כן לאיזה צורך יש בשבועה נוספת קודם לידת האדם.

והנה, איתא במס' נדרים (ח, א): "אמר רב גידל אמר רב, מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר (תהלים קיט, קו) 'נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך'", והקשו בגמרא: "והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא", ותירצו: "אלא הא קמ"ל דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה". והיינו, כי הגם שמושבעים ועומדים כבר, אכן תועלת יש בשבועה נוספת, והיא 'לזרוזי נפשיה', שתגרום זירוז נוסף בקיום מצוות ה'. וכתב שם המהרש"א: "ובהכי יתיישב ההיא דבפרק המפלת, 'תשבע כל לשון גו' זה יום הלידה שמשביעין אותו תהי צדיק ולא רשע' כו', דשבועה זו למה והלא מושבע ועומד כו', אלא דהך שבועה נמי אינו אלא לזרוזי נפשיה".

יישוב נוסף מצינו במהרש"א במס' שבועות (שם), דכלפי שבועה של הדורות הבאים בהר סיני כתב: "דנשמותיהן הטהורים היו שם כשהשביעם", ואילו "מה שאמרו פרק המפלת דמשביעים את האדם בשעת לידה, היינו הגוף שלא היה נברא עדיין בהר סיני" (ע"ע מש"כ בסוגייתנו בזה).

רבינו החיד"א אסברה לה להאי מילתא בדרך דרוש בספרו 'יוסף תהלות' (תהלים כד) וכן ב'כסא דוד' (דרוש יא לשבת הגדול), בהקדם דברי הגמרא (סנהדרין צא, א): "אמר ליה אנטונינוס לרבי, גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד, גוף אומר נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר, ונשמה אומרת גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור, אמר ליה, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא, אמר לו חיגר לסומא, בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני ונביאם לאכלם, רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים בא בעל פרדס, אמר להן בכורות נאות היכן הן, אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן, אמר לו סומא כלום יש לי עינים לראות, מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד, אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד", וכתב החיד"א (יוסף תהלות שם): "ואפשר שיובן בהקדם מה שאמרו פרק המצניע (שבת צב, ב) במשא שאין אחד יכול להוציאה והוציאוה שנים בשבת, רבי שמעון פוטר דזה אינו יכול וזה אינו יכול פטור דכתיב מיעוטא, ורבי יהודה מחייב דלא אתי מיעוטא להכי, והיינו דקאמר אנטונינוס דנשמה וגוף יכולין ליפטר דהוי ליה זה אינו יכול וזה אינו יכול דפטור בשבת לרבי שמעון, דהגם דהתם אית ליה מיעוטא מכל מקום שמעינן דיש מקום פטור", ועל כך היתה תשובת רבינו הקדוש: "אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד", כי מאחר שהם כגוף אחד נחשבים שפיר יכולים לדונם יחד, ואין בזה פטור משום זה אינו יכול וזה אינו יכול, כי אין זה כי אם בב' גופים מחולקים, ולא בגוף אחד ממש.

ועל כך כותב החיד"א (ראה 'כסא דוד' שם וביוסף תהלות בשינוי קצת): "ואפשר שזה טעם מה שאמרו ז"ל פרק המפלת 'תשבע כל לשון - זה יום הלידה, דמשביעין אותו בבטן אמו על כל התורה', והוינן בה שבועה זו למה, ויישבנו דמה שאמרו 'מושבע ועומד סיני', היינו כי כל הנשמות היו בהר סיני, והיה השבועה לנשמה, וזו שבועה לגוף עם הנשמה אשר בקרבו, ועל פי האמור יומתק דשבועת הר סיני היו נשמות לבד, ומצו לומר אינו יכול וזה אינו יכול פטור לרבי שמעון, לכן במעי אמו בגוף ונפש משביעין אותו, דהשבועה היא לגוף ונשמה כאחת".

ביאור נוסף בחלוקה זו - ששבועת הר סיני היתה על הנשמות ואילו שבועה זו על הגופים, יש להביא מספר 'עטרת זקנים' (אות א דף כד) חידושי הגה"ק ר' אריה לייבוש זי"ע אב"ד ווישניצא בעל שו"ת 'ארי' דבי עילאי', בהקדם מה שהביא קושית בעל ה'עקדה' (פר' נצבים) אודות שבועת הר סיני כי "איך מועיל שבועת הנשמה לחייב הגוף, הא רוב המצות הם חובות הגוף, וכיון שהגופים לא היו שם באותו הפעם, איך אפשר להכריח אותם על ידי השבועה לקיים המצוות" (דברי ה'עקדה' הובאו בארוכה בשל"ה הק' [עשרה מאמרות מאמר שני] וחולק עליו באריכות, ועי' שו"ת חוות יאיר סי' קכו), וכתב הגאון הנז': "ולפענ"ד יתורץ בטוב טעם בפשיטות... ואדרבה קושית הרב בעל העקדה הוא תירוץ, כמו שאומרים המחקרים 'שאלת חכם חצי תשובה', דהנה יפלא על דברי חז"ל שאמרו שמשביעין את האדם בשעת הלידה על התורה ומצות, הא הוא מושבע ועומד עליו בהר סיני... ועל פי דברי הבעל העקדה יתורץ, דבאמת שבועת הר סיני לא היה רק אל הנשמות, והיינו המצות שהם חובת הנפש, והיינו ליחד לבבו אל השי"ת ולקבל עליו עול מלכות שמים ולקדש מחשבתו לעבודת השי"ת וכיוצא, אבל על חובת הגוף לא מצי שבועת הר סיני להכניס את הגוף בגדר החיוב - וכקושית הבעל העקידה', לפיכך משביעין את הגוף באותו הפעם קודם יציאתו לאויר העולם על שמירת התורה והמצוה, כדי להכניס את הגוף גם כן בגדר החיוב במצות שהם חובות הגוף...".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר