דיוק וחידוש ברש"י
נידה יב
עמוד ב
רש"י ד"ה סודני. תלמיד חכם על שם (תהלים כה) סוד ה' ליראיו: לא בעיא בדיקה דכי מצטרכא לה בדיקה מיגניא באפיה ל''א מהו למעבד כי הא מתניתא דלא בעיא בדיקה דאיהו ס''ל באין מן הדרך לאו דוקא וכ''ש יושב בביתו אמר ליה סודני רב פפא מטיל שכר הוא כדאמר באיזהו נשך (ב''מ דף סה.) שיכראי לא פסיד ומטיל שכר נקרא סודני כדאמרינן בערבי פסחים (פסחים דף קיג.) תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט:
ברכות מ"ד ע"ב
רש"י סודני. בעל שכר תמרים ור' פפא מוכר שכר היה כדאמר באיזהו נשך (ד' סה.) טרשא דרב פפא שכראי לא פסיד ואמר רב פפא אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי (פסחים קיג.) והוא נקרא סודני כדאמרינן תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט:
מנחות ע"א ע"א
רש"י סודני. תלמידי חכמים על שם סוד ה' ליראיו (תהלים כה) ל''א רב פפא רמי שכרא הוה כדאמרינן בפסחים (דף קיג.) אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי וסודני מיקרי כדאמרי' התם תמרי באוכלזך אבי סודנא רהוט ואמאי קרו ליה סודנא סוד נאה שמעשרת וגמילות חסדים:
פסחים קי"ג ע"א
גמרא: תמרא בחלוזך לבית סודנא רהיט ועד כמה אמר רבא עד תלתא סאה אמר רב פפא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי איכא דאמרי אמר רב חסדא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי מאי סודנא אמר רב חסדא סוד נאה וגמילות חסדים
בבא מציעא סה ע"א
גמרא: אמר רב פפא טרשא דידי שרי מאי טעמא שכראי לא פסיד זוזי לא צריכנא אנא הוא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח
רש"י : טרשא דידי שרי. עושה שכר תמרים היה ומוכר לו בזמן הזול בתשרי כשער של ניסן וממתין לו עד ניסן: שיכראי לא פסיד. אינו מתקלקל והייתי יכול להצניעו עד ניסן: זוזי לא צריכנא. שאני עשיר ואיני דחוק למכור כשער של עכשיו:
בברכות הנושא של הגמרא הוא שתית יין בעת אכילת בשר והגמרא מדברת בקשר ישיר לזה שלא היה מצוי בבית רב פפא יין אלא שיכר , רש"י מביא שהיה רב פפא מוכר שיכר תוך ציון מ"מ לאיזהו נשך וזאת ע"מ שנראה שהוא אומר על עצמו שהתעסק בשיכר וע"כ אין כאן שום חשש לזילות שמכנהו ע"ש מקצועו, ולעומת זו את המ"מ השני תוך ציטוט ואמר רב פפא אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי כאן רש"י לא כתב איפה זה וזה מפני ששם בפסחים יש "איכא דאמרי" שרב חיסדא אמר זאת, ובכל זאת רש"י מצטט בשביל המילה "סודנא".
במנחות הדיון בגמרא לגבי העומר שמתיר בהשרשה, העדיף רש"י קודם את המעלה שבכינוי סודני הרומז לסוד ה' (וכן בנידה) אבל מוסיף רש"י שסיבת השימוש בכינוי זה הוא עקב היות רב פפא מוכר שיכר וציין בכללות למסכת "פסחים" מפני המדובר כאן בעומר הניתר בפסח, ולכך לא ציין מקום מדוייק והשמיט גם את המקום הנוסף באיזהו נשך וכך נבחין יותר בחיבור לפסח, וכן ציטט את ההמשך דשם בפסחים על נוטריקון נוסף של סודנא שג"כ הוא סוד – נאה ויש בו גם שבח של גמילות חסדים.
בנידה הדיון בגמרא בעניני אישות תוך התייחסות להתנהגותם האישית של בני בית מדרשו של רב פפא, ורש"י מצרף את הפשט סודני "סוד ה' ליראיו" וכו' לפשט הנדון בגמרא דלא בעיא בדיקה וכו' ויתכן שזה קשור לעובדת היותו תלמיד חכם וירא ה' ויותר בושה מפניו, בפירוש השני שהכינוי סודני מפני היותו מטיל שיכר לא רק מוכר אלא מייצר שיכר והשמיט את התוספת בפסחים שסודנא הוא נוטריקון סוד נאה ויש בו שבח שעוסק בגמ"ח, וכן מוסיף רש"י בפירוש זה הנוגע לבעיית הגמרא על שאין נפק"מ בין יושב בביתו לבא מן הדרך ולכאורה כיוון ליושב בביתו שאינו ת"ח ומתפרנס בביתו כסודני זה המטיל שיכר ועונתו כל יום כמו החיוב לבא מן הדרך משא"כ תלמיד חכם שעונתו משבת לשבת,
רש"י ציין לשני המקומות בציון מדוייק "שם הפרק" וזאת על מנת שנראה ענין נוסף במקומות אלו:
בערבי פסחים יתכנו כמה טעמים, תוספת לשבח למהות השם "סודני" וכן שנראה את האיכא דאמרי שמקצוע זה הוא בכל זאת משובח כי לדבריהם "רב חסדא" הוא זה המספר זאת ע"ע, וכן יש עוד הנהגות נוספות בעניני אישות באותו עמוד שמוזכר "סודני" ..ולא תנסיב תרתי אי נסבת תרתי נסיב תלת ... בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה והוי זהיר באשתך מחתנה הראשון מ''ט רב חסדא אמר משום ערוה ....א''ר יוחנן שלשה מכריז עליהן הקב''ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא.
באיזהו נשך שתי דפים אח"ז (ס"ז ע"א) מובאת המשנה דתנן הממאנת והשנייה והאיילונית אין להן לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, המקבילה ממש לברייתא המובאת כאן מיד בדיון עם רב פפא ת''ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות וראה כאן גם בתוספות ד"ה לא פירות. נכסי מלוג שאכל ולא דין פירות דהיינו פרקונה ואיירי בין הכיר בה ובין לא הכיר בה דבלא הכיר בה הוי מקח טעות ומחלה ליה דניחא לה דניפוק עלה שמא דאישות כדאמרינן גבי אילונית בפרק איזהו נשך (ב''מ דף סז.) ובהכיר בה נמי אין לה כלום כדאמר ביש מותרות (יבמו' פה:) בשניו' לעריות שהיא מרגילתו משום דזרעה כשר:
