לכל זמן ועת לכל חפץ / רפי זברגר

נידה  יג ע''א
  

הקדמה

למדנו במשנה האחרונה של הפרק הראשון על בדיקות אשר נעשות ע''י האשה, גם אם יש לה ווסת קבוע. למדנו שם כי יש לאשה לבדוק בקר וערב, וכן, לפני ואחרי תשמיש. כוהנות (נשות כהן, ובנותיו כל עוד אינן נשואות) מוסיפות לבדוק גם לפני ואחרי אכילת תרומה. 
כמו כן למדנו במשנה הראשונה במסכת על מחלוקת משולשת (שמאי, הלל וחכמים) בנושא טומאת טהרות של אשה נידה, כאשר נפסקה הלכה לפי חכמים המטמאים טהרות של אשה נידה מעת לעת (עשרים וארבע שעות אחורנית). 
היום אנו מתחילים בסייעתא דשמיא פרק שני במסכת, פרק ''כל היד''. נלמד את המשנה הראשונה, הקצרה מאוד, ונחבר בעז''ה את המסר הנלמד ממנה למסרים שלמדנו בשני המאמרים הקודמים. 
 

הנושא

כל היד המרבה לבדוק בנשים - משובחת, ובאנשים - תקצץ:
אשה אשר מרבה להוסיף עוד ועוד בדיקות – הרי זה משובח. לעומת זאת גבר אשר בודק האם יצא ממנו שכבת זרע (קרי בלשון חז''ל) הרי זה מגונה, וחז''ל אף מפליגים ואומרים כי "ידו תיקצץ". 
הגמרא מיד מסבירה את ההבדל, שהרי בדיקת גבר ''מחממת'' ומגבירה את הפוטנציאל להוציא שכבת זרע, ולכן היא מגונה. לעומת אשה ''שאין לה חימום'' אין אנו חוששים, ולכן כל בדיקה שלה בעצם מצמצמת את טומאת הטהרות. שכן, אם אשה רואה דם, ובדקה זמן קצר לפני כן, טהרותיה נטמאות רק מעת הבדיקה האחרונה ואילך. הרי שבדיקות מקצרות את משך הטומאה. 
יש לדון ביחס בין משנתנו לגמרא אשר למדנו במאמר הקודם. שם ציטטנו את הגמרא האוסרת להרבות בבדיקות לפני תשמיש מחשש שמא לב בעלה יהיה נוקפו, ואז יפרוש מן התשמיש. לעומת זאת, במשנתנו אנו משבחים את הבדיקות. מסבירים הרשב''א כי משנתנו אינה עוסקת בבדיקות הסמוכות לתשמיש, ולכן הבעל כלל לא אמור לדעת מהן, וליבו לא יהא נוקפו, ואין חשש למניעת תשמיש מותר. 
 

מהו המסר

מהו המסר בשלושה מאמרים אחרונים למדנו לכאורה מימרות ומסרים סותרים זה לזה. מצד אחד, גם אשה בעלת וסת קבוע חייבת בבדיקות – החמרה. לאחר מכן למדנו למַתֵן את הבדיקות, כדי שלב הבעל לא יהא נוקפו ויימנע מתשמיש, ואלו המשנה היום חוזרת ומשבחת את בדיקותיה המרובות של האשה.
כפי שאמרנו במאמר הקודם, יש לבחון כל דבר לגופו ולזמנו. אמנם, בסמוך לשעת התשמיש יש להמעיט בבדיקות כדי שלב הבעל לא יהא נוקף, אך בשאר הזמנים תבוא הברכה על אשה הבודקת. הנהגה זו מפורטת בפרק ג' בקהלת, המתחיל במסר הכללי של: לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]