שום שכל / רפי זברגר

נידה יא ע"ב - יב ע''א
  

הקדמה

את הדין שלמדנו במשנה על אשה שיש לה ווסת קבוע: ופעמים צריכה להיות בודקת: שחרית ובין השמשות כי חובה על האשה לבדוק את עצמה פעמיים ביום, (גם אם יש לה ווסת קבוע), מסייג שמואל ואומר: 
אמר רבי יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא לטהרות, אבל לבעלה מותרת.
הצורך לבדוק פעמיים ביום הוא רק כדי לטהר טהרות לפני הבדיקה, אבל לגבי תשמיש - אין צורך לבדוק לפני כן, ומותרת לבעלה גם ללא בדיקות אלו. 
פשיטא, שחרית תנן?
מן העובדה שיש לבדוק גם בבקר, משתמע כי מטרת הבדיקה אינה לתשמיש, שהרי אין משמשין ביום (לכתחילה), וחכמים לא היו מתקנים תקנה למצב שאינו מומלץ על ידם. לכן, ברור שהמשנה מדברת רק על טהרות ולא על היתר תשמיש לבעל. 
אלא אי אתמר, אסיפא אתמר. ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה. אמר רבי יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות, דמגו דבעיא בדיקה לטהרות - בעיא נמי בדיקה לבעלה, אבל אינה עסוקה בטהרות - לא בעיא בדיקה.
מתרצת הגמרא ואומרת כי דברי שמואל מוסבים על הסיפא של המשנה, העוסקת בבדיקות נוספות לפני ואחרי תשמיש. על כך אמר שמואל כי מתוך שצריכה האשה לבדוק עבור טהרות לאחר תשמיש הצריכו חכמים לבדוק אם היא מותרת לבעלה לפני תשמיש. אבל כל זה רק אם היא ''עסוקה בטהרות'', אך אם אינה עסוקה בטהרות, לא הצריכו חכמים בדיקה גם לצורך בעלה לפני תשמיש. 
 

הנושא

לאחר דינו של שמואל, המחייב בדיקות לפני ואחרי תשמיש רק אם עסוקה בטהרות, מקשה הגמרא מספר קושיות:
1. בעא מיניה רבי זירא מרב יהודה: אשה, מהו שתבדוק עצמה לבעלה?
שמואל כאמור אינו מחייב בדיקה כאשר אינה עסוקה בטהרות, שואל רבי זירא את רב יהודה, האם בכל אופן ''יש עניין'' שאשה תבדוק גם אם איננה מחויבת?
אמר ליה: לא תבדוק.
ענה לו רב יהודה אנו מנחים אותה שלא לבדוק. 
ותבדוק ומה בכך?
מקשה הגמרא: הבנו שאינה צריכה, אך מדוע אתה ממליץ לה לא לבדוק, וכי מה אכפת לנו שתבדוק?
אם כן לבו נוקפו ופורש.
אם האשה תבדוק, בעלה יחשוד כי אולי בכל אופן יש דם והבדיקה לא הייתה טובה ויימנע מלשמש אותה. כדי שלא נגיע למצב זה אנו מנחים את האשה שלא לבדוק כלל וכלל. 
2. בעא מיניה רבי אבא מרב הונא: אשה, מהו שתבדוק עצמה כשיעור וסת כדי לחייב בעלה חטאת?
שאלה נוספת נשאלה על ידי רבי אבא לרב הונא: האם כשאין אשה עסוקה בטהרות (ואז שמואל פסק שאין צורך לבדוק בכלל) יש עניין שהאשה תבדוק מיד אחרי התשמיש (בלשון הגמרא ''כשיעור וסת"), כדי שאם תמצא דם, נאמר כי הדם היה קיים כבר בשעת התשמשי, ואז נחייב את בעלה להקריב קרבן חטאת על ביאת נידה בשוגג (המחייב קרבן חטאת).
אמר ליה: מי משכחת לה לבדיקה כשיעור וסת? והתניא: איזהו שיעור וסת - משל לשמש ועד שעומדים בצד המשקוף, ביציאות השמש נכנס עד. - הוי וסת שאמרו - לקנוח ולא לבדיקה.
עונה רב הונא לרבי אבא: כיצד אתה שואל לגבי בדיקת וסת (מיד אחרי תשמיש) אשר תחייב חטאת, והרי למדנו משל בברייתא לבדיקת וסת ממנו למדים, כי רק אם מייד מייד אחרי יציאת השמש (אבר) מוכנס מיד העד לבדיקה, זו נקראת בדיקת וסת אבל אפשרות זו אינה מציאותית, כיוון שלוקח מעט זמן עד שניתן להכניס את העד. מכאן מסיק רב הונא כי כנראה כשמדובר על ''בדיקת וסת'' כנראה מדובר על קינוח מחוץ למקום, ולא בדיקה פנימית. אם כן, שואל רב הונא את רבי אבא, מדוע אתה שואל לגבי בדיקה פנימית שהיא תהווה בדיקת וסת, הרי כאמור אין זה אפשרי לביצוע?
אלא, מהו שתקנח?
מתקנת הגמרא את שאלת רבי אבא, ואומרת כי השאלה היא האם יש עניין לקנח את עצמה לאחר תשמיש, גם אם אינה עסוקה בטהרות, ולא חייבו חכמים כלל לבדוק במצב זה (לפי דברי שמואל)?
איכא דאמרי, הכי בעא מיניה: אשה מהו שתבדוק עצמה, כדי לחייב בעלה אשם תלוי?
גירסא אחרת לשאלת רבי אבא: האם יש עניין שהאשה תבדוק ואז תתחייב באשם תלוי מספק. עתה זה מסתדר, כיוון שבאמת יש לנו ספק האם הייתה ביאת נידה או לא, ולכן יתחייב הבעל ''רק'' אשם תלוי ולא קרבן חטאת.
אמר לו: לא תבדוק
אחרי ''שסדרנו'' את השאלה, מגיעה התשובה: אין לאשה לבדוק (או לקנח לפי הגרסה הראשונה).
ותבדוק ומה בכך?
שוב שואלת הגמרא כמו בבעיה הראשונה: וכי מה אכפת לנו שתחמיר על עצמה לבדוק?
אם כן, לבו נוקפו ופורש:
שוב אותה תשובה כמו לעיל. אם תבדוק אנו חוששים כי הבעל יחשוש למציאות דם ולא ישמש את אשתו, ולכן אנו מורים לאשה שלא תבדוק במקום שאין צורך בכך. 
 

מהו המסר

מאמר זה הינו המשך ישיר למאמר על הדף הקודם, ומציג הסתייגות לנאמר שם. במאמר הקודם הומלץ לא לקפוא על השמרים, למרות שהמצב נראה יציב וטוב, כמו למשל באשה שיש לה ווסת קבוע, אל לה לשגות באשליות כי ''לעולם חוסן'' ובין הווסתות אין שום בעיה, אלא יש לבצע בדיקות נוספות מידי יום, וגם בעיתות מיוחדות.
היום אנו לומדים כי גם בדיקות נדרשות אלו, צריכות להתבצע במשורה, באופן בטוח ולא בדיקות אשר בעצמן תייצרנה בעיות חדשות כמו למשל להגיע למצב של ''ליבו של הבעל יהיה נוקפו'' ואז לא ירצה לשמש את אשתו.
מסקנה: כמו כל דבר ביהדות ובכלל, יש לבצע בשום שכל. לא להחמיר יותר מידי, לא להקל בכל מקרה, אלא לעשות במשורה תוך כדי חשיבה מה עלול לקרות אם נעשה כך, ומה יכול להיות אם לא נבצע את המשימה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]