גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קפ"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת מידות
דף לו ע"ב
האם "התנאה לפניו במצות" חובה גם כשהמצוה מכוסה מן העין
ידועה דרשת רז"ל (שבת קלג:) מן הפסוק "זה א-לי ואנוהו" (שמות טו, ב) - "התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה...".
והנה, נחלקו הראשונים האם זו חובה גם במצוה שהיא מכוסה ואין ההידור שלה נראה מבחוץ. ושיטת רבינו תם מובאת בתוס' (מנחות לב: ד"ה הא) "דספר תורה בעי שרטוט, משום 'זה א-לי ואנוהו', אבל תפילין דמכוסין בעור לא בעו שרטוט דלא שייך בהו נוי", וביתר אריכות ב'ספר התרומה' (סי' קצו): "פרק הקומץ רבה (מנחות שם) ופרק שני דמגילה (יח:) אמרינן 'הלכה למשה מסיני מזוזה צריכה שרטוט ותפילין אינן צריכין שרטוט'... ואם תאמר הא אמרינן ריש גיטין (ו:) 'שתים (-שתי תיבות מן המקרא. רש"י) כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין' (כלומר, ואיך כותבים תפילין שהן יותר משלש תיבות ללא שרטוט), פירש רבינו יעקב, היינו שטה עליונה, או לכל היותר בגליון מארבע צדדין שרטט, ובאמצע יכתוב הרבה שורות בלא שרטוט, וכן יעשה תפילין, אבל במזוזה צריך שרטוט בין שטה לשטה... ואמנם בס"ת שיש בו שורות הרבה וקורין בו תמיד, נכון לשרטט אף בין שיטה לשטה, לפי שנאה יותר לכותבו ביושר, וקורא אני בו 'זה א-לי ואנוהו' - התנאה לפניו במצות, אבל תפילין שאין בהן כי אם מעט שורות, וגם מכוסות הפרשיות בעור הבתים, לא שייך לומר התנאה לפניו, שאינן מגולין ואין טוב לשרטטם, ואדרבא המשרטט אותם נקרא הדיוט...". עעו"ש בהמשך.
כן יש להביא דברי ה'אור זרוע' (הל' תפילין סי' תקנה): "כתב מורי הר"י החסיד זצוק"ל 'שכל טוב לכל עושיהם' (תהלים קיא, י) וסמוך לו (שם קיב, א) 'במצותיו חפץ מאוד' - בתיקון נאה משום 'ואנוהו' - במצות מבחוץ למראית העין, כל שכן מבפנים, שהרי בית המקדש מבפנים, שנאמר (דה"ב ג, ד) 'ויצפהו מפנימה זהב טהור', לכך אם יכתוב כתיבה דקה אינה יפה ונמחק מהרה...", ומובא גם ב'מרדכי' (מנחות רמז תתקסט).
עוד יש להביא דברי 'ספר חסידים' (סי' תתקלא): "אדם הגולל ספר תורה ומשים המפות על ס"ת, ויש מפה שמצד אחת יפה מאוד ומעבר האחר אינה יפה כל כך, יהפוך היופי כנגד ס"ת, שהרי הקרשים לצד הפנימי מצופים זהב וכן המקדש (-בפנים היה הכתלים מצופים זהב ובחוץ לא היו מצופים זהב), והמסך רוקם והציור היפה לצד הפנימי, ושאינו יפה ואדני נחושת לחוץ", וכן מביא ה'אור זרוע' (ח"א אות קטו): "וקבלתי בשם הרב ר' אלעזר מוורמ"ש זצ"ל, מעיל של ס"ת שתפור תחתיה פשתן [ולמעלה משי], שצריך להושיט צד המעיל על ס"ת ולא צד פשתן, דומיא ד'מזבח הזהב'".
הדין האמור מובא גם ב'מרדכי' (מגלה רמז תתלד), והביאו ה'בית יוסף' (או"ח סי' קנג סכ"ב), ומסיק על דבריו: "ולא נהגו כן", וכן הביא הרמ"א (שם סי' קמז ס"א): "יש אומרים, אם המעיל בצד אחד פשתן ובצד אחד משי, צריך להפך המשי לצד הספר ולגלול, ולא נהגו כן", והקשה ה'מגן אברהם' (סק"ד), על דברי המרדכי - שהוא מקור שיטה זו, שדין זה נובע "דומיא דמזבח הקטרת" - בזה"ל: "וצריך עיון, דאדרבה, המזבח היה מצופה בזהב מבחוץ", וכתב: "ונראה לי דטעות סופר הוא במרדכי, וצ"ל דומיא דארון", והיינו, כי הארון היה מצופה זהב בין מבפנים ובין מבחוץ, ומסיק המג"א להלכה: "וכן יש לנהוג, וכן כתב בספר חסידים סי' תתקל"א, ומביא ראיה מקרשים שהיו מצופין זהב מבפנים והיריעות מבחוץ". [ויש להדגיש, כי המג"א ביאר את דברי הספר חסידים: "שהרי הקרשים לצד הפנימי מצופים זהב", ובפשטות הדברים תמוהים, כי הלא הקרשים היו מצופים משני הצדדים זהב, ומה יש להוכיח מזה שיש להדר ביופי בצד הפנימי, אמנם, המג"א מיישב הדברים, כי הקרשים - מצד הפנים היה נראה הזהב, ואילו היריעות כיסו את צד החיצון, ולא ראו את יופיים, ומכאן ניתן להוכיח שיש להדר ביופי כלפי צד הפנים שאינו נראה].
ועל עיקר תמיהת המג"א - בכוונת דברי המרדכי: 'דומיא דמזבח הזהב' - כתב ה'אליה רבה' (שם סק"ג): "לי היה נראה פירוש המרדכי, שמזבח הזהב היה לפנים ומזבח הנחושת היה בחוץ", ומכאן שפיר ניתן להוכיח שיש להדר ביופי כלפי פנים יותר מכלפי חוץ.
המורם מן האמור, כי הראשונים הביאו להוכיח מן המשכן והמקדש שיש להדר ביופי גם בצד הפנימי, ואדרבה פעמים ניתן להוכיח שיש להעדיף את היופי כלפי הפנים - שאינו נראה, מלעשות היופי כלפי החוץ - הנראה, והביאו לכך כמה דוגמאות: א] צד הפנימי של הקרשים. ב] כתלי ההיכל במקדש מבפנים. ג] המסך רוקם והציור היפה לצד הפנימי, ושאינו יפה ואדני נחושת לחוץ. ד] מזבח הזהב - שהיה מצופה זהב. ה] הארון שהיה מצופה בזהב גם בפנים.
ולסיומא דמילתא נביא דברי הביאור הגר"א (שם סי' קמז ד"ה ולא נהגו) שהביא הוכחה להיפך - וכשיטת ר"ת הנ"ל - מהמשנה במכילתין (מדות פ"ד מ"א), וז"ל על דברי הרמ"א שכתב נגד שי' המרדכי: "ולא נהגו כן" : "וכן עיקר לדינא, דמשם אין ראיה - כיון דנראה", כלומר, ממזבח הזהב וכן מן הקרשים וכתלי ההיכל אין ראיה, כי סוף סוף היו נראים לאלו שאכן נכנסו להיכל, ואינן מכוסים ממש, ומסיק הגר"א: "וראיה מאחר הדלתות שלא היה טוח בזהב, כמ"ש בפ"ד דמדות", והיינו, ממה ששנינו: "פתחו של היכל... וארבע דלתות היו לו, שתים בפנים ושתים בחוץ... והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות, שכל הבית טוח בזהב, חוץ מאחר הדלתות", והיינו, כי הכתלים הנראים להנכנסים בפנים היו מצופים זהב, מלבד מאחורי הדלתות, כי כשנכנסים ופותחים הדלת - מכוסה חלק זה של הכותל, ולא היה נראה לעינים ולכן לא היה מצופה זהב, ומכאן שאין חובת הידור ויופי למה שאינו נראה, וכשיטת ר"ת.
