יסני או ירחם מלכו ושלטן
תמיד לב ע"א
"אמר להן: מה יעביד איניש ויתקבל על ברייתא? אמרו: יסני מלכו ושלטן. אמר להו: דידי טבא מדידכו - ירחם מלכו ושלטן, ויעבד טיבו עם בני אינשא".
המפרש פירש: "יסנא מלכו ושלטון - ויתקבלו דבריו ויאהבו אותו אבל אדם רגיל לדבר עם מלכים ושרים מקנאים בו בני אדם ומתוך כך שונאים אותו ואת מעשיו". כלומר שיקיים את דברי רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא: (אבות פרק ב משנה ג) הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ. וכסוף דברי שמעיה (אבות א משנה י) וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.
וכך פירש המפרש גם בסיפא: "דידי עדיפא מדידכו - חכמתי גדולה משלכם שאני יועצו עצה טובה שעל ידה יהא מקובל לפני הבריות ואיזו עצה ירחם מלך ושלטון וידבר עמהם תמיד ויעביד טיבו עם בני העיר בשביל אנשי העיר וידבר עליהם אל המלך שלא להכביד עולו עליהם ואז יבאו בני העיר לעובדו".
אך הראב"ד פירש: "יסנא מלכו ושולטן. יתרחק מן השררה. דידי עדיפא. דאנא אמינא ירחם מלכו ושולטן ולכשבא לכך יטריח בשביל בני אדם ויהיו להם הנאה ממנו ויתקבל על הבריות לפי שכל זמן שאין לו שררה אין בידו להרע ולהיטיב ואינו ניכר אם טוב אם רע". כלומר שיקיים את תחילת דברי שמעיה (אבות פרק א משנה י) אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת. וכן פירש המהרש"א.
וצריך ביאור למה אמנם לא השיבו לו הזקנים מלכתחילה כפי שענה להם?
אלא שלמרות שלא רצו להתווכח ולומר לו שטועה הוא, ידעו הזקנים שאין בכח עצתו שיאהבוהו הבריות. כי דרך הבריות לקבל כמובן מאליו את המטיב להם ואף לכעוס עליו שאינו מטיב יותר.
וכך הם דברי הגר"א בספר קול אליהו על אגדות הש"ס ברכות דף ח ע"א: "לפי שדרך בני אדם כשטוב לו אינו אומר טוב לי אלא בתחילה, אבל אח"כ, שוב אין אומר ואין דברים".
