הטלת אחריות / רפי זברגר

תמיד לד ע"א
  

הקדמה

אנו מתחילים היום ללמוד מסכת מידות, שהיא המשך ישיר למסכת תמיד ומשלימה אותו בכל נושא מידות בית המקדש. 
גם מסכת זו מתחילה בנושא שמירות בבית המקדש (כמו מסכת תמיד), בחלוקה השמירה בין הכוהנים והלוויים. הכוהנים שומרים בשלושה מקומות והלוויים בעשרים ואחד מקומות. יש מחלוקת בין הפרשנים האם ישנה חפיפה בין מקומות השמירה של הכוהנים והלווים או שמא לא. למדנו במשנה א' כי שלושת המקומות הנשמרים על ידי הכוהנים הם: בית אבטינס, בית הניצוץ ובית המוקד. היום נלמד משנה ח' המפרטת את מבנהו של בית המוקד, ותחילת משנה ט'. 
 

הנושא

בית המוקד כיפה, 
למדנו במסכת תמיד כי כוהנים שומרים למעלה, והלווים למטה. בלשכות בית אבטינס ובית הניצוץ היו שתי קומות: בית ועליה, והכוהנים שמרו בעליה. בלשכת בית המוקד לא הייתה עלייה, אך מבנהו היה כמין כיפה בראשו, אשר פיארה את המבנה, ויצרה כמין שתי קומות. 
ובית גדול היה
לשכת בית המוקד הייתה גדולה יחסית לשאר הלשכות, שכן, מסביבה היו עוד ארבע לשכות משנה. חצי מלשכת המוקד שכנה בחלק המקודש של העזרה, וחציו השני מחוץ לעזרה, בחלק החולין. בלשכה זו ישנו הכוהנים מבית אב אשר אמור לעבוד למחרת היום. כמו כן היה בו "מוקד" של אש, אשר חימם את הכוהנים. הכוהנים הלכו יחפים במקדש, רק עם כתונת בד עליהם (ומכנסיים), כך שבימות החורף הקרים יצאו מידי פעם הכוהנים להפסקת חימום בבית המוקד. 
מוקף רובדין של אבן, וזקני בית אב ישנים שם,
חלקו החולין של בית המוקד היו מוקף מסביבו מדרגות של אבן, כל מדרגה ברוחב קטן יותר מהמדרגה תחתיה. 
הכוהנים המבוגרים (בלשון המשנה: זקני בית אב) ישנו על הרובדין לקראת עבודתם למחרת. (יש מפרשים שהיו עולים על הרובדין, אך ישנים בכוכים מעל לרובדין). 
ומפתחות העזרה בידם,
המשנה הבאה (ט') מפרטת את מיקום המפתחות, לאחר סיום משנתנו נצטט חלק זה.
ופרחי כהונה איש כסתו בארץ.
הכוהנים הצעירים, לאחר שמלאו להם שלוש עשרה שנה והביאו שתי שערות, היו ראויים כבר לעבוד, אך לא עבדו בפועל. בכל אופן הם היו כבר בבית המוקד ואף ישנו שם. מקום שנתם היה על כסת שלהם ברצפת הלשכה. (בלשון המשנה כסת היא כרית בלשוננו).
נמשיך בתיאור מקום מפתחות העזרה, המפורט בתחילת משנה ט': 
מקום היה שם אמה על אמה,
בחלק החולין של רצפת בית המוקד, היה מקום בגודל של אמה על אמה (חצי מטר על חצי מטר), אשר היה משמש כ''סליק'' של מפתחות העזרה. 
וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בה,
רצפה ה''סליק'' הייתה נפרדת משאר רצפת הלשכה, ובעזרת טבעת המחוברת אליה הרימו ריצוף זה. 
ושלשלת שהמפתחות היו תלויות בה. 
מתחת למקום זה היתה שרשרת שעליה חיברו את מפתחות העזרה. 
הגיע זמן הנעילה, הגביה את הטבלא בטבעת ונטל את המפתחות מן השלשלת,
כאשר הגיע זמן נעילה (או הפתיחה) הגביה הכהן האחראי על פתיחת ונעילת השערים את הטבלה בעזרת הטבעת, ונטל משם את מפתחות העזרה.
ונעל הכהן מבפנים, ובן לוי ישן לו מבחוץ. 
אותו כהן נעל את השערים. לאחר מכן התחילה משמרת השמירה של הלוויים בכל הלשכות אשר נמנו במשניות לעיל. 
גמר מלנעול, החזיר את המפתחות לשלשלת ואת הטבלא למקומה,
עם סיום הנעילה השיב הכהן את המפתחות ל''סליק'' באותו אופן שלקח אותם. 
נתן כסותו עליה, ישן לו.
על מקום הטבלה שמו כסות וישנו שם כדי לשמור על המפתחות (יש מחלוקת פרשנים האם הכהן ישן עליו או לוי).
 

מהו המסר

פשט המשפט ומפתחות העזרה בידם, במשנה ח' מלמד לכאורה כי המפתחות היו בידי הכוהנים, אך לאור משנה ט' אשר ציטטנו לעיל, אנו למדים כי אין הדבר כפשטו, אלא המפתחות היו מונחים תחת הטבלא, באחריותם של הכוהנים.
משמעות המילה ידם או תחת ידם היא נטילת אחריות.
שימוש זה של המשנה במונח ''ידם'', מלמד אותנו מסר מעניין. כדי למלא משימה, אין זה אומר בהכרח כי האדם עצמו יבצע אותה בידיו, אלא חייב להיות אחראי על הביצוע ולדאוג שהכול ייושם על הצד הטוב ביותר.
באופן כללי ניתן לומר כי הטלת אחריות על אדם, ובכלל זה על ילדים, היא דרך מצוינת לקרב ולהכניס אדם/ילד למשימה. ילד שלא נמצא בעניין, ורוצים להכניסו לאותו נושא, רצוי להטיל עליו אחריות לביצוע משימה מסוימת הקשורה לאותו עניין, ומאותו רגע, הילד מרגיש מחויבות אשר מכניסה אותו ברצינות לנושא.
כל אחד רוצה להצליח במשימותיו. כל אחד מרגיש קשר ומחויבות לדברים שבאחריותו, ובדרך הטלת האחריות על בן אדם, אנו מצליחים להפנים אצלו את הנושא בצורה יעילה.
יש לכוון את הילד ולומר לו, כי אחריות אינה בהכרח ביצוע המשימה באופן אישי. ניתן אף להאציל סמכויות ולהעביר לאנשים אחרים משימות משנה, אך האחריות הכוללת רובצת עליו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]