יחס לדברים משמעותיים / רפי זברגר

תמיד לב ע"ב
  

הקדמה

בסוף פרק רביעי (לב:) סיימנו את הגמרא על מסכת תמיד, ולאחר מכן ישנן רק משניות עד סוף המסכת. 
במאמר זה נלמד משניות ב' ו-ד' בפרק חמישי. 
 

הנושא

משנה ב':
אמר להם: חדשים לקטרת, בואו והפיסו. זכה מי שזכה. 
לאחר שקראו הכוהנים קריאת שמע כפי שלמדנו במשנה א', שוב חזר וקרא הממונה (יש אומרים כי היה סגן כהן גדול, ויש אומרים שהיה כהן הדיוט אשר היה אחראי על הפייסות), אך הפעם ביקש לפיס זה רק כוהנים אשר טרם זכו בהקטרת הקטורת. ואמנם זכה כהן "חדש" (אשר טרם זכה בפיס זה) בהקטרת הקטורת. 
הסיבה לכך שביקשו רק כוהנים אשר טרם זכו בעבר, מכיוון שיש לקטורת ''סגולה'' לעושר ופרנסה טובה. סגולה זו נלמדת מן הפסוקים בברכת משה לשבטו, שבט לוי, בפרשת ''וזאת הברכה'' שנזכה לקרוא אותה מחר, שמחת תורה (תש''פ): יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן. לומדים מכאן רמז כי ה' יברך את המקטירים קטורת לפני ה'.
וכדי שכמה שיותר כוהנים יזכו לברכת העושר, ביקשו לתת זכות רק לכוהנים אשר טרם זכו לכך בעבר. 
אמר להם: חדשים עם ישנים, בואו והפיסו: מי מעלה אברים מן הכבש למזבח.
בפיס הבא, להעלאת איברים מן הכבש (שם הניחו ששת הכוהנים אשר זכו להביא את איברי התמיד לכבש) למזבח לשם הקטרתם, קרא הממונה לכל הכוהנים להשתתף, גם כאלה שכבר זכו בעבר בפיס זה. 
רבי אליעזר בן יעקב אומר: המעלה אברים לכבש - הוא מעלה אותן על גבי המזבח:
רבי אליעזר חולק על תנא קמא וסובר כי אין צורך בפיס להעלות את האיברים לראש המזבח. שכן לדעתו, אותם ששת כוהנים שהביאו את האיברים לכבש, הם גם העלום מאוחר יותר לראש המזבח להקטרתם. 
משנה ד':)
מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף, והכף דומה לתרקב גדול של זהב, מחזקת שלשה קבין.
הזוכה בפיס המתואר במשנה ב' לקח כף גדולה שתכולתה היה שלושה קבים (תרקב – תרי (שני קבים) ועוד קב). 
והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטורת.
בתוך הכף הניחו כלי נוסף הנקרא בזך, ואליו הכניסו והגדישו את חצי מנֶה של קטורת. 
שמו כלי בתוך כלי (בזך בתוך כף) כדי שאם יישפך מן הקטורת המונח בתוך הבזך הגדושה, הרי זה יפול לתוך הכף. 
וכיסוי היה לו, וכמין מטולטלת היה עליו מלמעלה. 
על הקטורת שמו שני דברים: 
1. ''כיסוי'' כדי שלא יעוף אף חלקיק מתוך הקטורת העדינה והגדושה מחוץ לכף. 
2. מעל הכיסוי שמו ''כרית'' (בלשון המשנה מטולטלת) כדי לשמור על ריח הקטורת שלא תתנדף בדרך להקטרתה. 
 

מהו המסר

למדנו היום כי לקטורת הייתה ''סגולה'' לעושר ופרנסה. זאת הסיבה שקראו רק ל''כהנים חדשים'' בפיס זה. וזאת גם הסיבה שהגדישו את הקטורת לתוך הבזך (הגדשה סימן לעשירות), וזאת כנראה גם הסיבה שהכניסו את הבזך לתוך הכף (כדי לשמור בכף על חלקים שיפלו מתוך הבזך, ולא יגיעו לרצפה), ואולי לכן גם הניחו על הקטורת גם כיסוי וגם מטולטלת.
דברים גדולים ומשמעותיים אנו מתייחסים אליהם ''בגדלות''. לא מתקמצנים בהם, שומרים עליהם מכל משמר, ומשתדלים לזכות בהם אנשים שטרם זכו בכך בעבר.
כך גם נשאף ונשתדל להתייחס לכל דבר משמעותי בחיינו. נעשה אותו ''בגדלות'', גם בכמות וגם באיכות. לא נחסוך ממנו, בד בבד נשמור עליו מכל משמר. נעשה אותו באהבה ובחיבה, יחד עם אנשים, אותם אנו מכבדים ומעריכים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]