כלי זהב, כסף ונחושת במקדש
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמיד ל ע"א
נאמר במשנה שלפני שחיטת כבש התמיד השקו אותו בכוס של זהב. כפי שנאמר לעיל ישנה דעה שאין זו גוזמא, כי אין עניות במקום עשירות ואכן נתנו לכבש לשתות מתוך כוס של זהב.
האדמו"ר האחרון מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל הקשה: מדוע חלק מכלי המקדש היו מזהב וחלק מכסף וחלק מנחושת?
תשובתו הייתה ששלש המתכות הללו מייצגות שלשה סוגים של יהודים: הזהב מסמל את בעלי התשובה, כפי שהזהב שתרמו למשכן בא לכפר על חטא העגל. הכסף מסמל את הצדיקים שתשוקתם וחפצם הם עבודת ה', מלשון "נכסוף נכספתי", ואילו הנחושת מסמלת את אותם אנשים שחטאו וטרם עשו תשובה, כמו "מחתות הנחושת" של "החטאים האלה בנפשותם" (במדבר יז,ג).
בבית המקדש היה חלק לכל יהודי, מכל שלושת הסוגים הנ"ל. כיוצא בזה ארבעת המינים מייצגים סוגים שונים של יהודים ורק כאשר כל הסוגים נמצאים מתקיימת המצווה כהלכתה, לומר שהצבור צריך בהכרח לכלול צדיקים בינוניים ורשעים.
יש לציין שאין הכוונה לאותם רשעים שהוציאו את עצמם מכלל ישראל כפי שכותב הרמב"ם (הלכות אבל א,י).
