ערים גדולות ובצורות בשמים
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמיד כט ע"א
נאמר בגמרא שלשון התורה יכולה להיות גם "לשון הבאי", כלומר יש בתורה ביטויי הגזמה שאינם מדוייקים. ההוכחה לכך היא מהפסוק שמתאר "ערים גדולות ובצורות בשמים", שכמובן אינו יכול להיות מובן כפשוטו.
הביטוי הזה מופיע בתורה פעמיים, פעם אחת בתיאור של המרגלים (דברים כ,כח) שהפחידו את העם בזה שיש בארץ "ערים גדולות ובצורות בשמים", ופעם שניה בדברי משה רבינו לעם ישראל (דברים ט,א): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם".
יש מן הפרשנים שרצו לומר שהוכחת הגמרא היא דווקא מהפסוק שאמר משה רבינו, כי מדברי המרגלים אי אפשר ללמוד שמותר להשתמש בלשון הבאי, שהרי הם היו רשעים.
אולם הגר"א (בהגהותיו לספרי) כתב שההוכחה היא משני הפסוקים. נראה שכוונתו היא שגם אם הביטוי נאמר על ידי המרגלים הרשעים, מכל מקום עצם העובדה שביטוי זה נזכר בתורה מוכיחה שניתן להשתמש בביטויים כגון אלה, שכן אין בתורה אף פרט שאינו מדויק ואמיתי.
