אהבת התוכחה / רפי זברגר

תמיד כז ע"ב
  

הקדמה

במשנה הראשונה במסכת תמיד למדנו על שמירת הכוהנים בבית המקדש. הזכרנו שם כי השמירה התחלקה בין לווים וכוהנים. כאשר היו עשרים ואחד עמדות שמירה של לוויים ושלוש עמדות שמירה של כוהנים (יש דעות המחלקות באופן שונה). היום נלמד קטע גמרא העוסק בבקרה על השמירה, האם השומרים עומדים על משרתם ואינם נרדמים. מתוך כך נלמד מעט על מעלות התוכחה. 
 

הנושא

תנן התם: איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות לפניו, וכל משמר שאינו עומד ואומר לו: איש הר הבית שלום עליך, ניכר שהוא ישן - חובטו במקלו, ורשות היתה לו לשרוף את כסותו.
היה בהר הבית ''קצין תורן'' שהיה עורך ביקורי פתע לשומרים ובודק את ערנותם. מצויד באבוקות (פנסים של פעם) עבר בין עמדות השמירה, וכל שומר שלא קיבל את פניו בברכה, ''הבין'' איש הר הבית (''קצין תורן'') שהשומר ''לא בפוקוס'', ונתן לו מכה במקל שהחזיק בידו. במקרים יוצאי דופן, היתה לו רשות אפילו לשרוף את חולצת השומר. 
והם אומרים: מה קול בעזרה? קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן לו על משמר.
קול ענישה זו של השומר ''עשתה רושם'' על שאר השומרים, והם "הבינו את הרמז'' והעלו באופן אוטומטי את רמת שמירתם מחשש שמא גם הם "יזכו לענישה".
רבי אליעזר בן יעקב אומר: פעם אחת מצאו את אחי אמי ישן, ושרפו את כסותו.
רבי אליעזר העיד כי אמנם קרה הדבר בפועל אצל דודו אשר שמר במקדש ו''זכה'' לעונש של שריפת בגדו. 
אמר רבי חייא בר אבא: כי מטי רבי יוחנן בהא מתניתא, אמר הכי: אשריהם לראשונים שאפילו על אונס שינה -עושין דין, שלא על אונס שינה - על אחת כמה וכמה.
כאשר רבי חייא למד משנה זו המספרת על ענישת שוברי שמירה במקדש "התרשם" ואמר, כי אם דנים ומענישים שומרים אשר מחמת אונסם נרדמו בשמירתם, בוודאי שיענישו אנשים שעברו עבירות שלא מחמת אונסם, עובדה שתגרום לאנשים להיזהר בקיום ושמירת המצוות. 
מתוך סיפור ''תוכחות של איש הר הבית" ממשיכה הגמרא במשמעות התוכחה. 
תניא, רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? יאהב את התוכחות. שכל זמן שתוכחות בעולם - נחת רוח באה לעולם טובה, וברכה באין לעולם ורעה מסתלקת מן העולם שנאמר (משלי כ''ד, כ''ה): וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב...
הברייתא משתמשת בלשון של ''איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם'' המוכר לנו ממסכת אבות (ב', א') לגבי ''אהבת התוכחות''. אדם אשר ''אוהב'' שיוכיחו אותו מלמד אותנו כי הוא מחפש את האמת ואינו חושש מן התוכחה, אלא להיפך, אוהב את האנשים המלמדים אותו היכן עליו לתקן את דרכיו. אף שלמה המלך במשלי משבח מספר פעמים את התוכחה.
בפרק ט' (פסוק ח') ממליץ שלמה ''הוכח לחכם ויאהבך'', ובפסוק המובא בברייתא מוסיף שלמה ואומר כי למוכיחים גם יבוא טוב ונועם. 
אנשים האוהבים תוכחה, מוסיפים בדרך זה טובה לעולם, ומסלקים את הרעה, בכך שהתוכחה מונעת עשיית עבירות. 
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (משלי כ''ח, כ''ג): מוכיח אדם אחרי. ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד, שנאמר (שם): חן ימצא ממחליק לשון:
רבי שמואל מוסיף בשמו של רבי יונתן, כי המוכיחים אף זוכים לחלק עליון של הקדוש ברוך הוא, וגם נהנים מיחסו חם ואוהד של האדם המוכח, בכך שהוא מקבל פידבק אמיתי וכן, שכאמור מתקבל ברצון רב אצל אנשים חכמים ואמיתיים. 
 

מהו המסר

המסר מקטע זה הוא כפשוטם של דברים. יש לאהוב את התוכחה. יש לרצות ולשאוף לשפר ולתקן כל הזמן. אין "כלי מתקן" ומועיל יותר מאשר תוכחה. זו אמירה ישירה וברורה המלמדת על דברים לא טובים שבצע, אשר עליו לשפר ולתקן.
נשתדל להיות מאותם אנשים המוכנים לקבל תוכחה בשמחה ובאהבה. מהאנשים אשר מתייחסים בכבוד רב למוכיחים אותם, מוצאים חן בעיניהם ומחבקים את הנכונות שלהם לומר את האמת למרות שלא תמיד נעימה לאוזן.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]