תירוץ הגרי"ש אלישיב לקושיית המשנה למלך
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
מעילה כ ע"א
במשנה וב"הלכה ברורה" מובא פסק הרמב"ם שאם אדם שלח שליח לעשות מעשה והשליח עשה את שליחותו והתברר שמדובר במעילה – אזי מעשה המעילה מיוחס למשלח, בניגוד לכלל הרגיל ש"אין שליח לדבר עבירה". הרמב"ם מוסיף על פי התוספתא שבמעילה יש שליח לדבר עבירה רק בתנאי שלא מעורב במעשה איסור נוסף מלבד המעילה, כגון מי ששלח שליח למעול בבשר של קדשי בדק הבית, אבל אם שלחו לאכול בשר של קרבן עולה, שזהו מעשה שאסור באיסור אחר – באופן זה מעשה המעילה מיוחס לשליח ולא למשלח.
דין יוצא דופן נוסף הוא טביחה ומכירה של גנב שגנב שור או שה, גם שם יש שליח לדבר עבירה. על פי דברי הרמב"ם בהלכות מעילה, כותב המשנה למלך (גניבה ג,ו) שאם שלח אדם שליח לטבוח את הבהמה הגנובה בשבת אזי כיוון שמעורב כאן איסור נוסף של חילול שבת – אין שליח לדבר עבירה ומעשה הטביחה מיוחס לשליח ולא למשלח. הוא גם תמה תמיהה גדולה על הטור שכתב בשם הרמב"ם שבאופן כזה חייב המשלח, מדוע זה שונה ממעילה שמעורב בה איסור אחר?
ביישוב הקושיה אמר הגרי"ש אלישיב זצ"ל שיש הבדל עקרוני בין העניינים. מי ששלח שליח לטבוח בהמה בשבת, שלח את השליח לשני דברים נפרדים, לטבוח בהמה גנובה ולטבוח בשבת, ורק במקרה הצטרפו שני האיסורים למעשה אחד, אולם השליחות לטביחה מצד עצמה אינה מעורבת בשליחות לעבירה אחרת, לעומת זאת מי ששלח שליח לאכול בשר עולה שלח אותו למעשה אחד של אכילה שכרוך בשני איסורים, מעילה ואיסור אכילת עולה, ובאופן זה כיוון שלגבי איסור האכילה אין שליח לדבר עבירה ממילא גם לגבי המעילה שכרוכה בה חל כלל זה.
