הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנא מסתמך על אמורא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מעילה ב ע"א

גמ'. קתני קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן פשיטא! משום דשחיטתן בדרום אפיקינון מידי מעילה? איצטריך, סד"א הואיל ואמר עולא א"ר יוחנן: קדשים שמתו - יצאו מידי מעילה דבר תורה ה"נ קדשי קדשים לגבי דרום - כמה דחנקינון דמי, קמ"ל: קדשים שמתו - לא חזו כלל, אבל דרום, נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים אבל ראוי הוא לקדשים קלים. 

1.
הגמרא מסבירה ייתור במשנה על פי דין שאמר עולא בשם רבי יוחנן.

2.
וכן בסוף הסוגיה אחרי שהגמרא מסבירה שהמעילה במשנה היא מדרבנן היא מסתמכת שוב על עולא בשם רבי יוחנן:

ומי איכא מעילה מדרבנן? אין, דאמר עולא א"ר יוחנן: קדשים שמתו - יצאו מידי מעילה דבר תורה, אלמא מדאורייתא - לא אית להון, בדרבנן - אית בהון, ה"נ מדרבנן.

3.
מוכרחים להסביר ש"עורך המשנה" – רבי יהודה הנשיא – כבר הכיר את דינו של רבי יוחנן, ואולי רבי יוחנן עצמו למד זאת מרבי יהודה הנשיא שהיה רבו.