זמן איכות / רפי זברגר

כריתות כז ע"ב
  

הקדמה

למדנו במסכת זו ובמסכתות נוספות על סוגי קרבנות שונים: חטאת, עולה שלמים ועוד. כל קרבן מיועד לעבירה מסוימת במצב נתון. המשנה הראשונה בדף שלנו עוסקת בחשיבות ייחוד הבהמה (או המעות) לשם קרבן, ומה אסור לעשות לאחר מכן. 
 

הנושא

המשנה מפרטת שלוש דרגות של ייחוד בהמה, ובכל אחת מהן קובעת המשנה כי אין אפשרות לסטות כהוא זה מהקביעה שנקבעה ומהייחוד אליו יוחדה הבהמה.
1. המפריש חטאתו ומת - לא יביאנו בנו תחתיו.
דרגה ראשונה מדברת על ''העברת בעלות'' של הבהמה שיוחדה לקרבן. אם ייחד בהמה לקרבן חטאת ומת, לא יכול הבן להשתמש באותה בהמה, עבור עבירה שהבן חטא. לא לעבירה מסוג אחר, ואפילו לא לאותה עבירה שאביו חטא (למשל, האב אכל חלב וגם הבן אכל חלב).
רש''י מעיר כי הבן גם אינו יכול להקריב את הקרבן עבור אביו המת, שכן – "אין קרבן לאחר מיתה", שהרי המיתה עצמה מכפרת, ואין צורך להביא קרבן נוסף לכפרה.
2. לא יביאנו מחטא אל חטא.
הדרגה השנייה עוסקת באדם החוטא בעצמו. אין הוא מבקש ''להעביר בעלות'' על הקרבן לאדם אחר, אלא הוא עצמו מבקש להשתמש בבהמה עבור קרבן לעבירה אחרת, אפילו ששתי העבירות מחייבות אותו קרבן (למשל, ייחד בהמה לקרבן חטאת על איסור חלב, ומבקש להקריבה כקרבן חטאת על אכילת דם).
3. אפי' הפריש על חלב שאכל אמש - לא יביאנה על חלב שאכל היום.
הדרגה האחרונה עוסקת באותו אדם ובאותו חטא. אם אדם חטא פעמיים באותו החטא, וייחד בהמה לקרבן על הפעם הראשונה שעבר את העבירה – אינו יכול להשתמש בבהמה זו לקרבן על העבירה השנייה, למרות שמדובר באותו סוג של עבירה (למשל, אכל פעמיים חלב).
שנאמר (ויקרא ד', כ''ח): אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא - עד שיהא קרבנו לשם חטאתו:
הפסוק הכתוב בפרשיית קרבן חטאת, מלמד כי יש להפריש ולייחד את הכשבה אשר הופרשה לקרבן חטאת, על חטא מוגדר ומסוים מאוד, ואין אפשרות להעבירה, לא לבעלים אחרים, לא לחטא אחר שלו, וגם לא לחטא זהה של אותו אדם שבוצע במועד אחר.
ישנה מחלוקת ראשונים, האם הפסוק מלמד גם על הדרגה השלישית, או רק על שתי הדרגות הראשונות.
 

מהו המסר

למדנו היום על איסור המרת הבהמה מן המטרה עליה התייחדה, לכל מטרה אחרת.
ניתן ללמוד מכך מסר מעניין: כאשר אנו מייחדים דבר מה, יש ''ללכת על זה'' ולא לשנות ייעודים. הדבר נכון כלפי בהמות קרבן, כפי שלמדנו היום, אך נכון שבעתיים ביחס לבני אדם. אם קבענו עם מישהו להיפגש, לשוחח או לכל מטרה אחרת, הרי הוא מחכה ומצפה לאותה פגישה. הוא מבקש לעמוד בזמנים, ולייחד לו ''זמן איכות'' ללא כל שינויים, וללא כל הפרעות תוך כדי.
בעידן המודרני הנושא תופש תאוצה גדולה מאוד, שכן, אנו מכירים אנשים רבים אשר תוך כדי שיחה, דיון, שיעור וכדו' משיחים את דעתם אל המכשיר הסלולארי אשר תופש מקום מרכזי מאוד בחיינו. אנשים מבקשים לקבל ולזכות ל''זמן איכות'' עם מי שקבעו להיפגש. ילדים מבקשים מאוד ''זמן איכות'' כאשר הם בחברת הוריהם. הורים מבקשים מאוד ''זמן איכות'' כאשר הם משוחחים עם ילדיהם. ניתן אף לומר כי גם הקדוש ברוך הוא ''מבקש'' מאיתנו זמן איכות כאשר אנו שוהים בבית הכנסת ומתפללים, או אף בתפילה מחוץ לכותלי בית המדרש. וכן הלאה וכן הלאה על זה הדרך.
''זמן איכות'' היא גם נתינת כבוד לזולת, יחס המכבד את זמנו ואת תשומת הלב שהזולת נותן לנו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]