מדוע לא צריך למנוע "מתעסק" בשבת?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
כריתות יט
במשנה ובגמרא מובא המקור לפטור "מתעסק", כלומר אדם שהתעסק בדבר שמותר לעשות, אלא שמחוסר תשומת לב עשה מעשה שאסור, כגון מי שבשבת רצה להישען על הקיר, שהיא פעולה מותרת, ולא ידע שיש שם מתג של חשמל, והדליק את האור.
רבי עקיבא איגר (שו"ת סימן ח) חידש שבעניין זה יש הבדל בין מלאכה בשבת לבין שאר איסורי התורה. מי שעשה אחת מכל העבירות שבתורה באופן של "מתעסק" – נחשב הדבר למעשה עבירה, לכן אותו אדם צריך כפרה בידי שמים, אלא שאם מדובר בעבירה שבדרך כלל חייבים להביא עליה קרבן פטרה אותו התורה מכך. לעומת זאת במלאכות שבת ישנה הגדרה נוספת: "מלאכת מחשבת", לכן מי שהתעסק בדבר היתר ובלי תשומת לב עשה מלאכה בשבת – אין זו כלל נחשבת למלאכת איסור, מפני שאין כאן מלאכת מחשבת.
ההבדל למעשה בין שתי ההגדרות הוא במצב בו רואה אדם שמתבונן מן הצד אדם אחר שמתכוון לעשות דבר מותר, אלא שכתוצאה מפעולתו ייעשה מעשה שהתורה אסרה לעשותו. אם מדובר בשאר העבירות שבתורה – צריך למנוע את אותו אדם ממעשהו, שכן גם אם לא יהיה חייב קרבן על כך מכל מקום יש בזה מעשה עבירה, אולם אם מדובר במלאכה בשבת אין כלל צורך למנוע ממנו את המעשה, משום שמלאכה שאינה מלאכת מחשבת אינה כלל אסורה בשבת ואינה נחשבת עבירה.
