שני היבטים בברכת כהנים
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
כריתות יג ע"ב
בגמרא יש מחלוקת לגבי האיסור של כהן ששתה יין להיכנס ולעבוד בבית המקדש, האם האיסור חל רק על כהן ששתה יין או אף על כהן ששתה משקים משכרים אחרים. ב"הלכה ברורה" מובא שכהן שהשתכר מכל משקה משכר שהוא ונכנס לבית המקדש ועבד עבודה הרי זה לוקה.
ב"בירור הלכה" למסכת תענית מובאת מחלוקת הפוסקים לגבי כהנים בברכת כהנים. לדעת המגן אברהם כשם שלנזיר אין איסור לשתות משקים משכרים חוץ מיין, כך גם כהן ששתה משקים משכרים אחרים מלבד יין מותר לישא את כפיו ולברך ברכת כהנים, ואילו לדעת הט"ז כשם שאסור לכהן ששתה משקים משכרים להיכנס למקדש כך גם אסור לו לישא את כפיו בברכת כהנים.
ייתכן שהמחלוקת האם להשוות את הכהן המברך לנזיר או לכהן שעובד עבודה בבית המקדש תלויה בשני היבטים שיש בברכת הכהנים: א. ברכה אקטיבית, שלגביה נאמר: "כה תברכו את בני ישראל", כלומר שהכהנים עצמם הם המברכים. ב. ברכה פסיבית שבה הכהנים משמשים רק בתור צינור להעברת הברכה מהקב"ה, שלגביה נאמר: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".
עניינו של הנזיר הוא פרישה מהתאוות של העולם הזה, קדושתו נובעת מהפסיביות ומההימנעות מדברים מסויימים. לעומת זאת העבודה בבית המקדש היא מעשה אקטיבי של התקרבות לה'. ייתכן שהמחלוקת בין הפוסקים היא איזה היבט של הברכה הוא העיקר, האם ההיבט האקטיבי שיש להשוותו לעבודה בבית המקדש, או ההיבט הפסיבי שיש להשוותו לקדושתו של הנזיר.
