זמן תגובה יעיל / רפי זברגר

כריתות יא ע''ב
  

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק:
אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת, אכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת - זה חומר במינין הרבה ממין אחד.
אם אכל משהו אסור כמו חלב, דם וכדו' בכמות של מספר שיעורי זית, אבל בהעלם אחד, כלומר לא נודע לו בין זית לזית כי אסור לאכול, הרי הוא חייב קרבן אחד בלבד. לעומת זאת, אם אכל בשוגג מספר איסורים, כל אחד בשיעור כזית, וכולם היו בהעלם אחד – הרי שהמינים מחלקים וחייב קרבן חטאת על כל איסור ואיסור. זו דוגמא לחומרה של מספר מינים על מין אחד. 
וחומר במין אחד ממינין הרבה שאם אכל כחצי זית, וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלם אחת, ממין אחד- חייב, משני מינין - פטור:
במקרה הבא נלמד על חומרה של מין אחד על מספר מינים: אם אכל בשוגג שני חצאי זיתים מאותו מין בהעלם אחד, הרי שניהם מצטרפין לאיסור וחייב להביא קרבן חטאת, אך אם אכל בשוגג שני חצאי זיתים משני מינים שונים – אינם מצטרפים, לכדי שיעור אחד, ואינו מתחייב להביא קרבן חטאת על כך. 
במשנה בדף י''ב נדון מתי ניתן לצרף שני חצאי זיתים מאותו מין. 
 

הנושא

כמה ישהה באוכלין?
הרי ברור שאם אכל חצי זית היום וחצי זית למחר שאינם מצטרפים לשיעור אכילה לחייב קרבן. אם כן שואלת הגמרא, מהו זמן אכילת שני חצאי הזיתים המכסימלי שיכול לצרפם לכדי איסור, ולחייבם בהבאת קרבן חטאת?
כאילו אוכל קליות - דברי רבי מאיר.
רבי מאיר אומר שיש לבחון, כמה זמן לוקח לאכול את שני חצאי זיתים, אם היה מפוררן לחתיכות קטנות, והיה אוכל כל חתיכה וחתיכה בנפרד. זמן זה נחשב ל''אכילת פרס'' ואם אכל את שני חצאי הזיתים במשך זמן זה – הרי הם מצטרפים לאיסור ומחייבים להביא קרבן חטאת. (זהו הפירוש השני של הגמרא, שנפסק להלכה, ואותו מביא רש''י במשנה).
וחכמים אומרים: עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס חייב.
חכמים אומרים שהשיעור הוא זמן אכילת חצי ככר לחם, כאשר גודל ככר שלימה לפירוש רש''י הינו שמונה ביצים. כלומר, זמן אכילת ארבעה ביצים, הוא זמן ''אכילת פרס'' לחכמים. הרמב''ם מפרש ששיעור כיכר הוא שש ביצים, ולכן אכילת פרס הינו זמן אכילת שלש ביצים (לא ארבע ביצים). 
יש מחלוקת מהו הזמן בדקות של שיעור זה בין הפרשנים השונים: נע בין שתי דקות לתשע דקות. 
אכל אוכלין טמאין, ושתה משקין טמאין, שתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס – חייב. 
ועוד מספר נושאים שיש להם שייכות לזמן של אכילת פרס: חכמים גזרו על אכילת מאכלים טמאים או שתיית משקאות טמאים שיטמאו את האדם בבליעתם בגוף. פוסקת המשנה שאכילה או שתיה מטמאת רק אם אכלו או שתו כשיעור פוסל במשך זמן של אכילת פרס. וכן, באיסור כניסת שתויי יין למקדש, רק שתיית יין אשר שתו במשך זמן של אכילת פרס, אוסרת על השותים להיכנס לבית המקדש. 
רבי אליעזר אומר: אם פסק בה או אם נתן בו מים כל שהוא פטור:
רבי אליעזר חולק על תנא קמא וסובר, כי גם אם שתה את היין בפרק זמן של אכילת פרס, אך הפסיק באמצע שתייתו, או לחילופין, היין היה מעורב במים – במקרים אלו פוטר רבי אליעזר ולא מחייב כמו תנא קמא. 
 

מהו המסר

היום למדנו על שיעור ''אכילת פרס'' לפי השיטות השונות. שיעור זה משמעותי להרבה הלכות, בנוסף לאלו שלמדנו במשנתנו. כמו למשל: אכילת מצה בפסח חייב להסתיים תוך כדי אכילת פרס, חיוב ברכת המזון הוא באכילת כזית לחם בתוך כדי אכילת פרס. וכן באיסורים (מעבר לנלמד היום), כמו איסור אכילה ביום כיפור – מתחייבים רק אם אכלו כשיעור איסור בתוך כדי אכילת פרס, ועוד כהנה וכהנה.
שיעור זה מלמד אותנו "דיני צירוף". מתי ובמשך איזה זמן אנו מצרפים חלקי פעולות הנעשות בציר הזמן.
נוכל להרחיב וללמוד מכאן גם בנושא משך זמן בין אירוע לתגובה. כשם שיש לצרף חלקי פעולות הנעשות במשך זמן מוגדר של "אכילת פרס'', כך יש להגדיר זמן תגובה סביר לכל אירוע כדי שהתגובה תהיה משמעותית ויעילה. אם למשל, הורה מגיב לילדו שאמר אמירה אסורה רק לאחר שבוע מזמן האמירה, הרי שאין משמעות עמוקה לתגובה, והיעילות שלה מוטלת בספק. וכן בכל נושא ונושא, חייבים לצרף את התגובה לאירוע, תוך זמן סביר, כדי שהאדם שקיבל את התגובה יפנים אותה, ויוכל ללמוד את המשמעויות העולות מהתגובה להמשך פעילות וביצוע נכונים יותר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]