מה הקשר בין המשנה לדגים לשבת?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
כריתות ח ע"א
במשנה מסופר שלאחר שמחיר הקינים עלה, נשבע רבן שמעון בן גמליאל שלא יישן בלילה עד שירד המחיר והוא אכן לימד הלכה שאין צורך להקריב את מספר העופות שחשבו לפני כן ובעקבות כך ירד המחיר. ב"בירור הלכה" יתבאר שנחלקו הראשונים בביאור העניין.
רש"י מפרש שרבן שמעון בן גמליאל "היקל על דברי תורה", כלומר שבמצב בו מדין תורה אדם חייב להביא קרבן תיקן רשב"ג שלא יצטרך להביא את הקרבן, ולמרות שבכך הוא ביטל מצווה מן התורה הייתה לכך הצדקה משום "עת לעשות לה'", כי אלמלא כן לא היו מקריבים בכלל והתקלה הייתה גדולה יותר.
על פי זה כתב בשו"ת צמח צדק (מובא במגן אברהם בתחילת הלכות שבת) שאם הגוים מייקרים את מחיר הדגים – נכון לתקן שלא יקנו דגים לכבוד שבת עד שיורידו את המחיר, זאת למרות שיש עניין מיוחד לאכול דגים בשבת.
אולם החתם סופר דחה את ההשוואה בין שני העניינים, כי רשב"ג לא תיקן שיהיה אסור להקריב את הקרבן, אלא רק שאין חיוב לעשות כן, כלומר הוא רק ביטל את החיוב של התורה באופן זמני, ולאחר שהמחיר ירד בוודאי כל מי שהיה חייב להביא קרבן – יביא ויקריב אותו, כלומר הוא לא גרם לקלקול בלתי הפיך וחסר תקנה, לכן אי אפשר ללמוד מכאן לאסור על יהודים לקנות דגים לשבת, כי לאחר שתעבור עליהם השבת בלי דגים כבר אין אפשרות לתקן את המעוות. עם כל זאת הוא כתב שנכון "לתקן ולשבר מלתעות מייקרי השער", אלא שמהמשנה כאן אין בהכרח ראיה לכך.
