חילוק והבדלה / רפי זברגר

כריתות ד ע''א-ע''ב
  

הקדמה

בתחילת דף ד' דנה הגמרא בדין חלב אשר למדנו במשנה, כאחד משלושים וששה חייבי כרת, שאם עשאן בשוגג חייב קרבן חטאת (חוץ מפסח ומילה שהן מצוות עשה ואין עליהם קרבן חטאת בשוגג). בתחילה דנים על מחלוקת תנאים בעניין חיוב מלקות לאוֹכֵל חֵלֶב במזיד:
תנו רבנן (ויקרא, ז', כ''ג): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ - על כל אחת ואחת דברי ר' ישמעאל, וחכמים אומרים: אינו חייב אלא אחת.
הגמרא מנסה להבין את שורש מחלוקתם של רבי ישמעאל וחכמים. בסופו של דיון, מחלוקתם נסבה על פירוש פסוקים בתורה, האם הפסוק המצוטט בברייתא מלמד על איסורים מחלקים, כסברת רבי ישמעאל, או שמא בא ללימוד אחר (להתיר אַלְיָה (זנב) של בהמת חולין), כסברת חכמים.
רבי חנינא מתייחס לדעתם של רבי ישמעאל וחכמים גם לעניין חיוב חטאת בשוגג:
אמר רבי חנינא: מודה רבי ישמעאל לענין קרבן שאין מביא אלא חטאת אחת. מאי טעמא? דלא דמי הדין לאו ללאו דעריות.
רבי חנינא סובר כי רבי ישמעאל מסכים לדעת חכמים, ואינו מחייב אלא קרבן אחד על אכילת חלב של שור, כשב ועז. וזאת בגלל שיש רק לאו אחד לכולם, בשונה מאיסורי עריות, שם יש לאו לכל ערוה.. 
 

הנושא

הגמרא ממשיכה לעסוק בהתייחסות למספר פעולות דומות – האם חייב קרבן חטאת על כל מעשה ומעשה.
תנו רבנן (ויקרא ד', ב'): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה - ועשה אחת, ועשה הנה, לחייב על כל אחת ואחת. שאם אכל חלב וחלב, שם אחד בשני העלמות -חייב שתים, שתי שמות בהעלם אחת - חייב שתים.
מן המילים מֵאַחַת מֵהֵנָּה לומדת הברייתא שפעמים עושה מספר פעולות באותו נושא ובכל אופן חייבים כמה חטאות. 
הברייתא בעצמה מפרטת זאת בשני מקרים:
1. אכל פעמיים חלב, אבל בשתי העלמות. באכילה הראשונה נעלם ממנו האיסור, חזר וידע, ואז שוב שכח ואכל שוב.
2. אכל חלב של שור לדוגמא, ולאחר מכן אכל חלב של כשב, אפילו כשלא ידע כי שניהם אסורים (היעלם אחד).
בשני המקרים חייבים על כל מעשה ומעשה קרבן חטאת. 
אמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא: בשלמא שם אחד בשני העלמות חייב שתים - משום דהעלמות מחלקין, אלא שני שמות בהעלם אחת אמאי חייב שתים? הא בעינן העלמות מוחלקין! 
מנסה רמי בר חמא להבין מרב חסדא את הדינים בשתי הדוגמאות בברייתא: ניתן להבין את הדוגמא הראשונה המדברת על שתי העלמות, ולכן ברור מדוע יהיה חייב בשתי חטאות (חטאת על כל העלם), אבל מוסיף רמי בר חמא לומר לרב חסדא: איני מבין את הדוגמא השנייה. מדוע יהיה חייב בשתי חטאות, כאשר שתי הפעולות נעשו בהיעלם אחד, הרי לכאורה מביאים מספר קרבנות חטאת כמספר הפעמים שהיה שוגג (העלם האיסור). 
לאחר ניסיון תשובה שנדחה אנו מגיעים לתשובת ריש לקיש:
אלא אמר ריש לקיש משום בר תאוטני: הכא במאי עסקינן, כגון שאכלן בשני תמחויין ואליבא דרבי יהושע דאמר: תמחויין מחלקים.
ריש לקיש מעמיד את הברייתא כשאכל את שני החלבים בשתי צורות שונות. למשל אחד מבושל והשני אפוי או צלוי. וזאת לפי שיטת רבי יהושע המחלק בחטאות גם לפי ''סוג תבשיל'' שונה (בלשון הגמרא: תמחויין).
 

מהו המסר

למדנו היום שלושה גורמים לחלק בין פעולות שונות של עבירה:
1. פסוקים מחלקים – כך רבי ישמעאל הסביר את הפסוק בתורה אשר פירטה שלש דוגמאות (שור, כשב ועז) במטרה לחייב מלקות על כל מקרה ומקרה.
2. העלמות מחלקות – זוהי ''דרישה בסיסית'' כדי לחייב מספר חיובים. צריך שתהיה ''העלמה'' בין פעולה לפעולה. וכך הסביר רמי בר חמא את הדין בברייתא של ''שם אחד בשני העלמות''. כלומר צריכה להיות ''אי ידיעה'' של האיסור (או של ''המצב'') כדי לחייב על כל פעולה ופעולה.
3. תמחויין מחלקים – ריש לקיש הסביר את דין של ''שני שמות בהעלם אחד'' בברייתא, כאשר יש חלוקה באופני ביצוע האיסור. למרות שמדובר באותו איסור, אך "מצבי הצבירה" שלהם שונה (אחד אפוי ואחד מבושל למשל), גם זה מחלק וגורם לכך שיעבור על מספר איסורים כמספר המצבים (תמחויין).
מה גורם לנו להבדיל בין המקרים? או שנקבע לנו בתורה, (חוק, מצווה וכדו' )ולפי זה אנו פועלים ומקבלים שכר ועונש. דבר שני: מודעות שלנו למעשה, האם אנו יודעים, מכירים ומבחינים באיסור או שמא נשכח ונעלם מאיתנו האיסור? גורם שלישי: מצבים שונים של האובייקטים עליהם אנו מבצעים פעולותינו, אשר מבדילים בין המעשים השונים.
אם כן, יש לנו מספר גורמים המשפיעים על מעשינו: החוק, המודעות שלנו ומצבים שונים. כדי ''לשלוט'' במעשינו אנו נדרשים להבין ולהשכיל בכח אחד מהגורמים הללו. ראשית, אנו מחויבים ללמוד ולדעת מה אסור ומה מותר. מה החוק מאפשר או מחייב (מצוות) ומה הוא מונע (לאווין). לאחר מכן, עלינו לפתוח את הראש והעיניים (לפעמים גם את הלב) ולהיות מוכווני מטרה, לדעת מה ולמה אנו מבצעים ופועלים. להבין ולהפנים את שנדרש מאיתנו, ולהיות בפוקוס תמידי על מעשינו. ודבר אחרון: להבין כי ישנם מצבים שונים הדורשים מאיתנו התייחסויות שונות.
כפי שאמור חז''ל (ברכות ירושלמי, פ''ה, ה''ב) לטעם אמירת הבדלה בברכת חונן הדעת: אם אין דעת – הבדלה מנין? כדי להבדיל בין הקודש ובין החול, בין המותר לבין האסור וכן הלאה יש לדעת ולהבין.
למדנו היום פרק ב''דעת'' כדי שנוכל לחלק ולהפריד, להבדיל ולהבחין בין המעשים השונים שאנו מבצעים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]