מי הם שונאי התורה הגדולים ביותר?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמורה כו ע"ב
בגמרא נאמר שלמדנו מדברי רבי יוחנן ש"דיחוי מעיקרו הוי דיחוי", כלומר יכול להיות דיחוי קבוע גם בדבר שמלכתחילה הוקדש באופן פגום ולא רק בדבר שהיה ראוי להקרבה ונדחה לאחר מכן. רש"י מסביר שיש בעניין זה מחלוקת, כי ישנה דעה שיכול להיות דיחוי קבוע דווקא במה שהיה פעם ראוי ולאחר מכן נדחה, אולם במה שמעולם לא היה ראוי לא יכול להיות דיחוי קבוע.
גם לפי חוקי הטבע דבר שהיה רחוק מלכתחילה יכול להתקרב בקלות יותר מאשר מה שהיה קרוב והתרחק, שכן מה שהיה קרוב והתרחק נמצא בתנועה מנוגדת להתקרבות, ולעומת זאת מה שהיה רחוק מלכתחילה אינו נמצא בניגוד לקירוב.
כך גם אמרו חז"ל לגבי עמי הארץ, שבתקופתם היו שונאים את תלמידי החכמים, שהשנאה הגדולה ביותר נובעת מאותם אנשים שהיו פעם קרובים לתורה והתרחקו ממנה: "שנה ופירש קשה מכולם" (פסחים מט,ב).
על פי זה מבאר האברבנאל את דברי דוד המלך בתהלים (קיט,מט): "זלעפה אחזתני מרשעים עוזבי תורתך": "כי מכל סוגי רשעים לא ראיתי כל כך רעים לירא מהם, שמהם יראתי, כאשר אשר שנו ופירשו".
מה עשה דוד המלך כאשר פחד מאותם רשעים?
"זמירות היו לי חוקיך" = עסק בתורה, "זכרתי בלילה שמך ה'" = קריאת שמע על המיטה, "ואשמרה תורתך" = היה קם בחצות הלילה לעסוק בתורה, "כי פקודיך נצרתי" = גמילות חסדים.
