סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

לשאול, להקשיב ולהאמין / רפי זברגר

תמורה כה ע''א

  

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת בהקדשת בהמה וולדה לשתי קדושות שונות, האם יחולו שתי הקדושות ובאילו תנאים. 
נקדים מספר הקדמות:
1. הקדשת בהמה מעוברת מכילה ''באופן אוטומטי'' את הקדושה גם על הוולד.
2. אם בהמה נתקדשה בקדושה אחת, אין אפשרות לשנות ולהכיל עליה קדושה אחרת. 
3. אם הקדישו את העובר לפני קדושת האם – הקדושה חלה, וקדושת האם לאחר מכן לא משנה את קדושת העובר. 
 

הנושא

האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים - דבריו קיימים.
אם בזמן הקדשת הבהמה המעוברת אמר בתחילה כי הוולד יוקדש לקרבן עולה, ולאחר מכן הקדיש את האמא לשלמים הרי שתי הקדושות חלות לפי הכלל השלישי לעיל. 
היא שלמים וולדה עולה - הרי זה ולד זבחי שלמים, דברי רבי מאיר. 
אבל אם הקדישו את האמא תחילה בקדושת שלמים, קדושתה חלה גם על הוולד (כלל ראשון לעיל), ולכן הקדושה שהקדישו את הוולד לעולה לאחר מכן לא חלה (כלל שני) וקדושתה ''נשארת'' להיות לשלמים
אמר רבי יוסי: אם לכן נתכוין תחלה - הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימין.

רבי יוסי חולק וסובר לפי כללים אחרים:
1. מתחשבים במחשבות של המקדיש, ולא רק באמירות שאמר בפיו. 
2. גם ''בגמר דבריו של אדם נתפש'', ואם אמר שני לשונות סותרים, אנו בוחנים מה הייתה כוונתו בכל לשון שאמר.
3. מכיוון שאדם לא יכול לומר שתי אמירות בזמן אחד, לכן אנו מוכנים לקבל אמירות או מחשבות שהיו בעת האמירה.
לאור כל זאת, רבי יוסי פוסק כי ניתן לשאול את המקדיש על כוונותיו. אם אמנם נתכוון בזמן שאמר ''היא שלמים'' גם על כך כי ''וולדה עולה'' הרי אנו מחשיבים את הדברים כאילו נאמרו בבת אחת, ולכן גם קדושת העובר לעולה תופסת, למרות שבפועל אמר אמירה זו לאחר הקדשת האמא לשלמים. 
ואם משאמר הרי זו שלמים, נמלך ואמר ולדה עולה - הרי זו ולדה שלמים.
גם רבי יוסי מסכים לכלל השלישי לעיל, ולכן – אם אמנם המקדיש לא התכוון להקדיש את העובר באותו זמן, אלא רק לאחר מכן, הרי שקדושת לשלמים חלה גם על העובר, ולפי הכלל השני לעיל, אין אפשרות לשנות קדושת העובר משלמים לעולה, ולכן קדושת העובר לשלמים תישאר כמו של האם, גם לדעת רבי יוסי. 
 

מהו המסר

פסקו של רבי יוסי מלמד אותנו לשאול, להקשיב ולהאמין. שהרי רבי יוסי מאפשר לנו לתחקר את המקדיש, ולשאול אותו לפשר כוונותיו. מה באמת חשב בעת שהקדיש את האמא לשלמים. האם חשב כבר אז להקדיש גם את העובר לעולה, או שמא מחשבה זו עלתה במוחו רק מאוחר יותר. אנו שואלים, מקשיבים בקשב רב לתשובתו, ובסופו של דבר, אם אמר שאמנם חשב להקדיש גם את העובר ברגע הקדשת האמא – אנו מאמינים לו בלב שלם, ומכילים קדושת עולה על העובר לאור גילוי זה של כוונותיו.
זהו שיעור מאוד חשוב ביחסים בינאישיים. קודם כל לשאול, לקבל הבהרות, לשמוע מה באמת התכוון המשורר. לא להסיק מסקנות נמהרות מה הם כוונותיו. לאחר מכן אנו מקשיבים בקשב רב לתשובותיו. אין סותרים או נכנסים בדבריו, אלא שומעים ומפנימים. והדבר השלישי, לא פחות חשוב – מאמינים לכל מילה שאמר. הרי אנו לא יודעים ממש מה היו כוונותיו של הדובר. בכל אופן, אם הוא מספר לנו כי חשב כך וכך, אנו לא מטילים ספק בדברים אלא מאמינים לו בלב שלם. שלש נקודות חשובות, שאם נפנים אותן וניישמן, הרי שיפרנו משמעותית את קשרינו הבינאישיים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר