שיקולים שונים באכילת המנחה

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

תמורה כג ע"א

לדעת חכמים נאמר בגמרא שכאשר הכהנים אוכלים את המנחות הם צריכים שתחילת האכילה תהיה על השובע, וביאר הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם אדם אוכל כאשר הוא רעב אין זו אכילה חשובה ואין זה כבוד לקדשים, לכן אם יש להם כמות קטנה של מנחה הם צריכים לאכול לפניה מאכלים אחרים. אולם אם יש להם כמות גדולה של מנחה אסור להם לאכול מאכלים אחרים, כי אכילה שבסופה אדם כבר קץ במאכל, שהיא אכילה גסה, היא פגומה. לביאורו בעניין זה נחלקו רבי ורבנן, לדעת חכמים כאשר יש כמות גדולה של מנחה, צריך לדאוג שלא תהיה אכילה גסה בסוף, ולכן דוחים את המעלה וההידור של תחילת האכילה על השובע ואז הכהנים אוכלים רק את המנחה, למרות שבתחילת האכילה הם רעבים. לעומת זאת לדעת רבי מכיוון שבתחילת האכילה מוטל עליהם החיוב להדר ולאכול אכילה מכובדת שאינה מתוך רעב, לכן הם אוכלים קודם דברים אחרים ומהדרים בתחילת האכילה, למרות שבסופו של דבר זה יביא אותם לידי אכילה גסה.

הסבר זה למחלוקת מזכיר את מה שנאמר לעיל בנקודה למחשבה לדף ט, שנחלקו האחרונים מה צריך לעשות אדם הנמצא בבית סוהר של גוים ולא יכול לקיים שם את כל המצוות וניתנת לו אפשרות לבחור יום אחד לצאת לחופש, לדעת הרדב"ז הוא צריך לנצל את ההזדמנות הראשונה שניתנת לו כדי לקיים מצווה כל שהיא, ולא צריך לחכות ליום אחר כדי לקיים מצווה יותר חשובה, ואילו החכם צבי סבור שצריך להמתין כדי לקיים מצווה מן המובחר. גם כאן לדעת רבי עדיף לקיים את ההידור בהתחלת האכילה אף על חשבון הפגם שיהיה לבסוף, ואילו לדעת חכמים יש להימנע מהידור בהתחלה כדי למנוע פגם בסוף.