מציאת הנקודה הטובה / רפי זברגר

תמורה יח ע"ב - יט ע''ב

הקדמה

במסגרת הלכות וולד עולה ותמורת עולה למדנו במשנה (י"ט:) גם את מחלוקת התנאים הבאה:
המפריש נקבה לעולה וילדה זכר - ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה.
בהמת עולה חייבת להיות ממין זכר, ואם טעה והפריש נקבה לעולה, הרי היא מקבלת דין של ''קדושת דמים''. אבל מתוך שחלה עליה קדושת דמים, מכילים עליה דין קדושת הגוף לעניין שלא יוכלו למכור אותה מיד (עיקרון זה נלמד בהמשך המאמר מתוך המשנה הבאה), אלא יש לחכות עד שיפול מה מום (יסתאב) ואז ניתן למכור אותו ולקנות בדמיו בהמת זכר ויקריבוהו לעולה. 
תנא קמא מרחיב דין זה ופוסק שאפילו אם ילדה אותה בהמה זכר, וזכר זה ראוי לכאורה להיקרב כקרבן עולה, בכל אופן הדין של האמא המחייב לחכות עד שיפול בו מום, ורק אז למכור אותה, עובר גם לוולדה הזכר. גם את הוולד אין להקריב או לחילופין אין למכור מיד, אלא יש לחכות עד שיפול בו מום, ורק אז יש למכור אותו ולקנות בדמיו בהמת זכר אחר, שאינו בנו של בהמה פסולה, ואותו יקריבו כעולה. 
ר' אליעזר אומר: הוא עצמו יקרב עולה:
רבי אליעזר חולק וסובר כי ניתן להקריב את הוולד הזכר לעולה, שכן הוא עצמו (הוולד) זכר וכשר לעולה, ולכן מותר להקריבו לעולה (למרות שמקורו מבהמה פסולה לקרבן).
 

הנושא

כהמשך למשנה הקודמת המצוטטת לעיל, אשר דנה בהפרשת בהמת נקבה לעולה, למרות שיש להפריש זכר, ממשיכה המשנה בדף י''ט: לדון על מקרה דומה ביחס לקרבן אשם, אשר גם הוא צריך להיות ממין זכר. 
המפריש נקבה לאשם - תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה אשם.
לכאורה יש לנקבה זו דין ''קדושת דמים'' שהרי נקבה זו אינה יכולה להיקרב כקרבן אשם, ומדוע יש לחכות עד שיפול בה מום (שתסתאב), ואמנם זו שאלת הגמרא מיד בתחילתה: 
ולמה לי תסתאב? תימכר - כיון דלא חזיא למילתא, היינו מומא!
מגדירה הגמרא ואומרת כיוון שבהמה זו אינה יכולה להיקרב (נקבה במקום זכר לקרבן אשם), אין מום גדול מזה. אם כן, מדוע צריך לחכות שיפול בה עוד מום, והרי ניתן לומר שעובדת היותה של הבהמה נקבה – היא היא המום שבה?
על כך עונה רב יהודה בשם רב:
היינו טעם, דאמרינן: מיגו דנחתא לה קדושת דמים - נחתא נמי קדושת הגוף. 
רב יהודה מחדש דין של "מיגו''. מתוך שחלה על הבהמה הזאת קדושת דמים, מתפשטת עליה גם כן קדושת הגוף לדין זה שצריך לחכות עד שיפול בה מום נוסף, ורק אז למכור אותה לדמיה. צריך להסביר שדין מיגו זה אינו חל בכל קדושת דמים, אלא רק בבהמה שאין בה "מום פנימי בגופה", אלא רק ''מום'' שאינה יכולה להיקרב לסוגי קרבנות המחייבים בהמה ממין זכר. ב"מום חיצוני שכזה'' אנו אומרים את ה''מיגו'', ומכילים על הבהמה גם קדושת הגוף, ומחייבים לחכות עד שיפול מום נוסף כדי למכור אותה, ובדמיה לקנות בהמה אחרת ממין זכר. 
ממשיכה המשנה ופוסקת:
ואם קרב אשמו - יפלו דמיו לנדבה.
ואם לאחר שהפריש בטעות בהמה ממין נקבה לאשם, הפריש עוד בהמה אחרת ממין זכר, הכשירה להקרבת העולה, ואמנם הקריב אותה לעולה. במקרה זה – אין צורך לחכות שיפול מום בנקבה (בהמה הראשונה), שכבר הופקע ממנה דין אשם, ובהמה זו נקראת ''מותר אשם'' שיש לתת את דמה לנדבת המקדש. 
ר' שמעון אומר: תימכר שלא במום:
רבי שמעון חולק על תנא קמא וסובר כמו הסברה בשאלת הגמרא, כהסברו היפה של רש''י:
דהואיל ולא חזיא למילתיה - מום גמור הוא זה, ולא קדשה קדושת הגוף, ותמכר מיד, ותביא בדמיה אשם.
עצם העובדה שלא ניתן להקריב בהמה נקבה זו לאשם, זה הוא המום שבה, ואין צורך לחכות כדי שיפול בה מום נוסף. 
לכן פוסק רבי שמעון, כי ניתן למכור אותה מיד, ובדמיה לקנות בהמת זכר להקרבת קרבן האשם. 
שואל מיד רש''י "שאלה נסתרת":
ואע"ג דגבי מפריש נקבה לעולה לא פליג ר' שמעון.
במשנה הראשונה אשר צוטטה בהקדמה לא מצאנו כי רבי שמעון חולק על תנא קמא בדין עולה. מדוע בעולה לא התיר רבי שמעון למכור את הנקבה שהופרשה לעולה, כמום שלא ניתן להקריב נקבה לעולה, כמו שהתיר במשנתנו בדין אשם? ורש''י מיד מתרץ ומבדיל בין עולה לאשם:
דודאי בעיא מום. התם הוא דאיכא שם עולה עלה בעוף, אבל אשם נקבה לא מצינו, והיינו מומא ולא קדשה אלא לדמי:
בקרבן עולה, אומר רש''י, מצאנו עולה ממין נקבה - בעולת העוף. ולכן, מכיוון שאין זה ''מום מוחלט'' לדין עולה, הצרכנו גם לשיטת רבי שמעון לחכות עד שיפול מום נוסף בבהמה, מה שאין כן באשם – אין אף קרבן אשם ממין נקבה. לכן, קובע רש''י בשיטת רבי שמעון, אין צורך לחכות שיפול מום, ועצם היות הבהמה ממין נקבה – היא היא המום שלה, וניתן למכור אותה מייד לשיטתו של רבי שמעון. 
 

מהו המסר

בתשובת רש''י לשאלתו, מדוע רבי שמעון לא חולק גם בדין בהמת נקבה לעולה, אנו לומדים אבחנה מעניינת. בעולה אנו לא מגדירים את הנקבה כמום, אך ורק בגלל שמצאנו עוד מקרה של נקבה בדין הכללי של קרבן עולה. מצאנו שיש עולת העוף ממין נקבה, ולכן דין נקבה ביחס לעולה אינו מוגדר כמום, ולכן יש לחכות עד שיפול מום אחר.
וזאת למרות שאנו כרגע דנים לגבי הבהמה העומדת לפתחנו, והיא בוודאי פסולה להיקרב כעולה, אנו ''מחפשים'' עוד מצב אחר של עולה בה ניתן להקריב נקבה, ומכיוון שמצאנו מצב שכזה – אין עובדת היותה נקבה נחשבת כמום, ומתירה להימכר מיידית.
עיקרון עיקרון זה מאוד מעניין ופותח לנו מחשבה גם בנושאים אחרים. כדי לפסול משהו או מישהו, יש להיות בטוחים במאה אחוז כי נקודה זו אמנם ''פוסלת'' ומהווה ''פסול'' או מום ללא כל ספק. אם נחפש ונמצא שיש מצבים בהם נקודה זו אינה מהווה פסול, הרי שלא נפסול קטגורית את הדבר. מנגנון זה דומה ל"בחינת חיפוש נקודות זכות בכל אדם ואדם". גם אם על פניו נראה כי הבן אדם רשע, סביר להניח שאם ''נחפור'' - נמצא נקודות זכות.
נצעד על פי הכלל אשר למדנו במסכת אבות (א', ו'): "הוי דן את כל האדם לכף זכות''.



לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]