הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
תמורה יד ע"ב
התלמוד בבלי מסכת תמורה דף יד עמוד ב מספר:
"דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי: עת לעשות לה' הפרו תורתך, אמרי: מוטב תיעקר תורה, ואל תשתכח תורה מישראל".
הסיפור הוא שרבי יוחנן וריש לקיש למדו מספרי אגדא בשבת, ומודגש שהלימוד הותר בדיעבד ולא לכתחילה משום "עת לעשות לה'".
הירושלמי בברכות פרק ה הלכה א אומר בשם רבי יוחנן:
"אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא היגע תלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח אמר רבי יוחנן ענתנייתא ברית כרותה היא היגע בתלמודו בצנעה לא במהרה הוא משכח מה טעם [משלי יא ב] ואת צנועים חכמה אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא הלמד אגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכח א"ר תנחום הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח מה טעם [דברים ד ט] פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך".
הירושלמי מביא בשם רבי יוחנן דברים שגורמים ללימוד לא להישכח. אחד מהדוגמאות זה לימוד אגדה מתוך ספר.
הלשד השמן על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ג יב:
וצ"ע מדוע השמיט מה שמנה שם בירושלמי פ' א"ע ה"א גם מה דאמר ר"י ברית כרותה היא הלמד אגדה מתוך הספר והרגיש בזה שם ג"כ במאה"פ ד"ה ברית וכתב ואפשר משום דלא משמע הכי מהש"ס דילן שהרי בכמה מקומות אמרו דלא הותרו לכתוב אלא משום עת לעשות:
הלשד שמן מוטרד למה הרמב"ם משמיט את הלימוד אגדה מתוך ספר?
ועונה שהבבלי תפס שהלימוד אגדה מתוך ספר אין בו מעלה, בניגוד לירושלמי.
