תירוץ לקושיית הגרי"ש אלישיב זצ"ל
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמורה יא ע"ב
רבי יהודה מחלק בין איברי הבהמה שהם חיוניים לחייה לבין איברים שהבהמה יכולה לחיות בלעדיהם. בגמרא יש שלוש דעות בביאור האיברים החיוניים לבהמה: א. אבר שאם יינטל עושה אותה טרפה. ב. אבר שאם יינטל עושה אותה נבלה. ג. אבר שאם יינטל עושה אותה מתה.
טרפה היא בהמה שנראית לכאורה בריאה, אולם חסרון האבר גורם לזה שלא תוכל לחיות יותר משנה. נבלה (בהקשר האמור כאן) היא בהמה שלא נראית בריאה, אולם עדיין נושמת ונראית לכאורה כאילו היא חיה, אך מבחינת ההלכה כבר נחשבת למתה ומטמאה כנבילה.
הרמב"ם פוסק שהלב או הראש נחשבים לאיברים שהנשמה תלויה בהם, והקשה על כך הגרי"ש אלישיב זצ"ל מדוע לא פסק שאפילו אבר שאם יינטל עושה אותה טרפה נחשב כאבר שהנשמה תלויה בו, שהרי להלכה אנו פוסקים שטרפה אינה יכולה לחיות.
אכן ייתכן שבהקשר של סוגיית הגמרא, העוסקת במי שמקדיש אבר ולדעת רבי יהודה רק אבר שהנשמה תלויה בו שקול ככל הבהמה – צריך שיהיה הדבר ניכר לעיניים שמדובר באבר חיוני לחיי הבהמה, ומכיוון שחסרון אבר שעושה אותה טרפה אינו ניכר כחשוב והכרחי לחיי הבהמה, שהרי הבהמה נראית לכאורה חיה ואף בריאה, פוסק הרמב"ם שמדובר באברים כגון הראש או הלב שבוודאי חיוניים לחיים וחסרונם ניכר ומורגש.
