והסר שטן מלפנינו ומאחרינו
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמורה ז ע"ב
בגמרא וב"הלכה ברורה" נאמר שישנו איסור לא תעשה להקדיש בהמה בעלת מום לקרבן, וישנה מצוות עשה האוסרת להקדיש בהמה תמימה לבדק הבית.
צריך להבין, מדוע האיסור להקדיש בהמה תמימה לבדק הבית הוא דווקא איסור עשה ואילו האיסור להקדיש בהמה בעלת מום לקרבן הוא איסור לא תעשה?
בהמה תמימה יש לה פוטנציאל של קדושת הגוף, היא ראויה ומתאימה להיות קרבן שקרב על המזבח, לכן להקדיש אותה "רק" לבדק הבית זה "בזבוז", או חוסר ניצול ו"הערכת חסר" של הכוח שטמון בה. לעומת זאת בהמה בעלת מום אינה מתאימה לקרבן ולא יכולה לחול עליה קדושת הגוף, לכן להקדיש אותה לקרבן זו "הערכת יתר" מוטעית של הכוחות המצויים בבהמה זו. לפי זה מובן מדוע דווקא האיסור להקדיש בהמה תמימה לבדק הבית הוא איסור עשה, שכן התיקון להערכת חסר הוא: קום ועשה. לעומת זאת האיסור להקדיש בהמה בעלת מום למזבח הוא איסור לא תעשה, שכן התיקון להערכת יתר הוא: שב ואל תעשה.
כל אדם לעצמו צריך לדעת להעריך את עצמו ואת אחרים בהערכה הנכונה, לא בחסר ולא ביתר, כמו שאמרו חז"ל (אבות ו,ו) שאחת התכונות שבהן נקנית התורה היא: המכיר את מקומו. כך ניתן לפרש גם את הבקשה בברכת השכיבנו: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו": שלא יגרום לנו היצר הרע לחשוב שאנחנו "מלפנינו", כלומר הערכת יתר, ולא מאחרינו, כלומר הערכת חסר, אלא בצל כנפיך תסתירנו.
