הפסד בכבוד / רפי זברגר

תמורה ב ע''א

הקדמה

הפסוק אשר מהווה מקור לדיני תמורה הנידונים במסכת תמורה, הוא בסוף ספר ויקרא, פרשת בחקתי (כ''ז, י'): 
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב, וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה - וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ. 
מדובר בבהמת קדשים המיועדת לקרבן, והבעלים מבקש "להחליף" אותה בבהמה אחרת. התורה אוסרת על החלפה או המרה של בהמה אחת בבהמה אחרת, ללא תלות האם הבהמה הממירה טובה יותר מהקודמת, או שמא רעה יותר.
לאחר כתיבת איסור ההמרה, קובעת התורה שאם אדם יעבור על האיסור ובכל אופן ימיר, בהמת הקדשים תישאר בקדושתה, וגם הבהמה השנייה תתקדש, כך ששתי הבהמות תהיינה קדושות, וברוב המקרים שתיהן תוקרבנה על המזבח (חוץ מתמורת חטאת ותמורת אשם). 
במאמר זה נלמד את המשנה הראשונה במסכת, המגדירה מי יכול לבצע המרה ומה תוצאות פעולה זו. 
 

הנושא

הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים.
קובעת המשנה כי אם אדם אומר: "בהמת חולין זו תהיה תחת בהמת קדשים זו", הרי שאמירה זו תקפה ותחיל קדושה על בהמת החולין, אך כאמור, בהמת הקדשים לא תרד מקדושתה.
למרות שלשון המשנה לכאורה מתירה להמיר ( הכל ממירין) וזה נוגד כמובן גם את הפסוק בתורה כפי שלמדנו ברקע המאמר. מסבירה הגמרא, כי כל כוונתה של המשנה לומר שפעולה זו של המרה יכולה להתבצע ולהיות תקפה, גם ע''י גברים וגם ע''י נשים, אבל אין כוונת המשנה להתיר פעולה זו.
לא שאדם רשאי להמיר, אלא שאם המיר - מומר וסופג את הארבעים:
וממשיכה המשנה ומסבירה כי אמנם הפעולה הזאת אסורה מן התורה, אבל אם ביצע אותה, הרי שעובר על איסור ומקבל עונש מלקות, כמו כל אדם שעובר על לאו בתורה. הגמרא תדון בהמשך כיצד מלקים על לאו זה, והרי אין בו מעשה (רק דיבור), ואנו מכירים את הכלל ''כל לאו שאין בו מעשה – אין לוקין עליו''.
נלמד מספר נימוקים וטעמים להלכה זו המובאים בראשונים:
1. חינוך (מצווה שנ''א): "שרצה ה' ברוך הוא להטיל מורא בלב בני אדם בכל ענייני הקודש… ועל כן כדי לקבוע בליבנו מוראת עניין הקודש ציוה הכתוב לבל נשנה הדברים, אלא מכיוון שנתקדשה הבהמה תהיה בקדושתה לעולם, ולא נחשוב להפקיעה מקדושתה ולהחליפה בבהמה אחרת, ואם יוציא הדבר מפיו, שתהפך מחשבתו וכל מעשהו ותהיה להפך שתתפשט יותר ותתפוס הכל".
2. רמב''ם (הלכות תמורה, פ''ד, הי''ג): יראה לי שזה שאמר הכתוב 'והיה הוא ותמורתו יהיה קודש' כעניין שאמר 'ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו', ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע שטבעו של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו. ואף על פי שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו. אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש. וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף, שמא יחזור בו וכיוון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה, ואם תיתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא. לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף וקנסו אם החליף…".
לפי החינוך, מטרת המצווה להטמיע בלבנו יחס נכון לקודשים. בהמה שנתקדשה – לכן התורה ''מחנכת'' אותנו וקובעת כי אדם המבקש להמיר בהמת קודש שלו באחרת, אין פעולה זו חלה, אלא רק מוסיפה לקדש גם את בהמת החולין.
לפי הסבר זה, אין הבדל אם ממיר רע בטוב, או טוב ברע, שני המקרים יש כביכול ''זלזול'' בבהמה הקדושה כבר, ולכן אין להוריד מקדושתה של הבהמה הראשונה, אלא רק להוסיף קדושה נוספת.
גם לפי הרמב''ם לאו זה הינו ''חינוכי'', אך המטרה שונה. הרמב''ם מסביר כי התורה מבקשת לחנך אותנו כיצד להתייחס לממון, ולא לנסות ''לרדוף אחרי הממון''. לכן, קובע הרמב''ם, גם אדם הגואל דבר שהקדיש קודם לכן, חייב להוסיף חומש על שווי ההקדש. עיקר האיסור לפי הרמב''ם הוא להמיר בהמת קודש טובה בבהמה חולין רעה, כדי להוסיף ממון לעצמו (שווי בהמה טובה גדול משווי בהמה רעה). לפי הסבר זה אין בעיה להמיר בהמה רעה בבהמה טובה, שהרי אז אין ''רווח ממוני'' לאדם. אך מוסיף הרמב''ם, כדי שלא יגיע האדם להמיר בהמה טובה בבהמה רעה, אוסרת התורה להמיר גם בהמה רעה בבהמה טובה. 
 

מהו המסר

למדנו שני ''הסברים חינוכיים'' לאיסור תמורה, והחלת הקדושה על שתי הבהמות. אם כדי לחנכנו בדבר ''חשיבות קדשים'', והאיסור לזלזל בהם, ואם כדי לחנכנו ל''יחס נכון לממון''' – לא לרדוף ולנסות כל הזמן להשיג עוד ועוד ממון.
נמצאנו למדים כי התורה בחוכמתה, מבקשת להטמיע בנו ערכים חשובים דרך קיום מצווה זו.
נלמד מכאן גם אנו, כיצד ובאילו אופנים נטמיע ערכים טובים וחשובים בלב ילדינו. אם אנחנו ההורים נתייחס בכבוד לערכים שאנו מאמינים בהם, לא נזלזל ולא נלגלג עליהם, הרי שיש סיכוי טוב שגם ילדינו ילכו בעקבותינו.
כמו כן, ננסה להראות בדוגמא אישית לילדינו, כי צבירת הממון אינה הדבר החשוב ביותר עבורנו, ולא נעשה הכול על מנת להוסיף ולהגדיל את חשבון הבנק שלנו. נהיה מוכנים לוותר על ממון, במקרים בהם צריכים לעבור על איסורים כגון גזל, הלבנת בנים, לשון הרע ועוד כהנה וכהנה. כמו כן, נהיה מוכנים לוותר על משכורת יותר גבוהה, כדי לעבוד ב''זמנים נורמאליים'' על מנת שנוכל לעסוק גם בדברים אחרים בחיים, כמו למשל, לימוד, קריאת ספרים, ארוחת משפחתית יומית וכדו'. גם אם נצטרך להפסיד כסף עבור כך, ''נפסיד בכבוד'' על מנת לשמור ולקיים ערכים אחרים, חשובים לא פחות.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]