סודה של התפילה המושלמת / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
ברכות ח ע"א
אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת. שני פתחים סלקא דעתך? - אלא אימא: שיעור שני פתחים, ואחר כך יתפלל.
אחד האתגרים הגדולים ביותר שיש לאדם בעבודת ה' שלו הוא נושא הכוונה והרגש בשעת התפילה. מכיוון שהתפילה היא עניין עליו חוזר האדם בכל יום שלש פעמים ביום, ממילא היכולת לעורר רגש על ידה נהפך לאתגר לא פשוט.
אתגר זה עומד במרכז עבודת ה' של תורת החסידות, ולכן מסתבר שבתוך קפלי הסוגיות הנלמדות בימים אלו העוסקות בענייני תפילה נוכל לדלות פנינים ועצות משמעותיות מתוך ביאורי החסידות על עבודת התפילה שלנו.
אכן, רבי יעקב יוסף מפולנאה (תולדות יעקב יוסף, פרשת חיי שרה), מגדולי תלמידיו של הבעש"ט הקדוש, רואה בדברי הגמרא הללו, שגם נפסקו להלכה למעשה (שו"ע או"ח צ, כ), היסוד והשורש לכל עבודת התפילה והאופן שעל ידו תוכל התפילה להיות תפילה משמעותית.
מכיוון שעניינה של התפילה, כפי שחידשה תורת החסידות, איננו רק עניין של בקשת הצרכים אלא זוהי ההזדמנות לייצר ולחזק את הקשר בין האדם ובין אלוקיו, זהו הזמן שבו עומד האדם ומדבר עם אלוקים ואלוקים מקשיב ומאזין לו.
אם ננסה לדמות את שעת התפילה למצב מוכר לנו, הרי שהדימוי הקרוב ביותר יהיה לשיחה בין בעל ואשה, שגם היא ההזדמנות לייצר ולחזק את הקשר ביניהם, ובכדי ששיחה כזו אכן תצליח לחזק את הקשרים עליה להכיל בתוכה שני אלמנטים מרכזיים: אהבה ויראה.
יראה - קובעת גבולות, מה מותר ומה אסור במסגרת מערכת היחסים. לדוגמה: מה מותר לי לומר בשיחה ומה אסור לי, כיצד עלי להתנהג ביחס שלי עם השני וכיצד אסור לי וכן הלאה.
אהבה - יוצקת את התוכן לתוך הקשר, משום שעל ידה השיחה הופכת מעניין טכני וממוקד מטרה לעניין רגשי שמסוגל לחזק את הקשר רק מעצם קיומו.
לא ניתן לייצר שיחה מועילה אם אחד מהאלמנטים הללו חסר, משום שאם תהיה רק יראה השיחה תיהפך לקרה וטכנית, ואם תהיה רק אהבה לא יהיו לה גבולות גזרה, מה שיכול להוביל להתנהגות לא ראויה של צד אחד כלפי השני, מכיוון שבסופו של דבר "הוא אוהב אותי", אז לא קרה כלום.
כפי שהדברים נכונים בין שני אנשים שנמצאים בתוך מערכת יחסים האחד עם השני, כך הדבר נכון ביחס לאדם הנמצא במערכת יחסים עם אלוקיו, שגם כאן לא תוכל מערכת זו לשרוד אם לא יהיו בה שני רגשות אלו של אהבה ויראה שיצקו בה תוכן.
אלו הם "שני הפתחים" עליהם מדברת הגמרא, שדרכם על האדם להיכנס לתפילה שלו: פתח של יראה ופתח של אהבה.
היראה קובעת שעל האדם להתפלל שלש פעמים ביום, בנוסח קבוע מראש ולפי כללים שנקבעו בהלכה, אך פתח זה אינו מספיק, אלו הם גבולות השיח, וכעת על האדם לעשות הכל בכדי ליצוק בתוך גבולות אלו את הרגש.
זהו הפתח השני, פתח האהבה. לא מספיק שהאדם יבין את מילות התפילה, הוא צריך להזדהות איתן ולחוש כיצד הן נוגעות בו. לכן נהגו החסידים להשקיע כל כך הרבה זמן בהכנה לתפילה בכדי שאכן התפילה תכיל את כל אותם רגשות שיש בי כלפי הקב"ה, ולא תצא החוצה כאמירה קרה כלפיו.
כאשר נכנס האדם בשני פתחים אלו, מובטח לו שתפילתו תהיה בדיוק כפי שהקב"ה רוצה ממנו.
