הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

ערכין טו ע"ב

בבבלי בערכין טו ב נאמר:
"אמר רבי חמא בר' חנינא: מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנא': מרפא לשון עץ חיים, ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר: חץ שחוט לשונם, ואין עץ אלא תורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה; ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, שנאמר: וסלף בה שבר רוח. רבי אחא ברבי חנינא אומר: סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקדש, שנאמר: יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו, שנאמר: וסלף בה שבר רוח".

הבבלי מביא שתי דעות לגבי אדם שדיבר לשון הרע:
דעת רבי חמא ברבי חנינא: תלמיד חכם מתרפא ע"י לימוד תורה, עם הארץ ע"י שמשפיל את עצמו.
דעת רבי אחא ברבי חנינא: מי שדיבר לשון הרע אין לו פתרון. אם לא דבר לשון הרע התורה יכולה להגן עליו אם הוא תלמיד חכם, אם הוא עם הארץ רק השפלת רוח תגן עליו שלא יחטא.
נראה שהמסקנה בבבלי כדעה השנייה.

בירושלמי תענית פרק א א ישנו סיפור שונה לחלוטין משתי דעות הבבלי:
"חד בר נש הוה איחטא בלישניה אתא לגבי רבי יוחנן ושלחיה גבי ר' חנינה א"ל איזיל תהי בך ולעי באורייתא דכתיב [משלי טו ד] מרפא לשון עץ חיים".

הירושלמי מספר על אדם שחטא בלשונו, כלומר דיבר לשון הרע. הוא בא לרבי יוחנן ורבי יוחנן שולח אותו לרבי חנינא. רבי חנינא אומר לאותו אדם תעסוק בתורה והיא תגן עליך.
בירושלמי מבואר שהתורה מגינה על כל אדם שדיבר לשון הרע, לא רק על תלמיד חכם. בניגוד לשתי הדעות המובאות בבבלי.

הביטוי "לעי באורייתא" המוזכר בסיפור מופיע פעם נוספת בירושלמי ברכות פרק א ב:
"רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה דרשב"י אמר אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין חד דהוי לעי באוריתא וחד דעבד ליה כל צורכיה. חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה אילו הוו תרין עאכ"ו".

הירושלמי בברכות אומר שרשב"י חשב בהתחלה שכדאי שיהיה שתי פיות: פה אחד שיעסקו בתורה ופה אחד גשמי שבו האדם יעשה את צרכיו הגשמיים. חזר בו רשב"י ממחשבתו ואמר שיש לאדם פה אחד הוא מדבר לשון הרע, אם יהיה לו שתי פיות כמות הלשון הרע תהיה גדולה בהרבה.

נחזור לירושלמי בתענית א א המדבר על אדם שחטא בלשון הרע ואומר לו, התורה היא עץ חיים. תזכור שברמת העיקרון היה אמור להיות לך פה שעוסק רק בתורה. ולכן התיקון של החטא הוא דווקא ההתעסקות בתורה.

דבר נוסף חשוב הנלמד מהסיפור בירושלמי הוא שרבי יוחנן שולח לרבי חנינא שהיו רבו באגדה שירפא את אותו אדם. (ירושלמי הוריות ג ד). כלומר לא לכל תלמיד חכם יש רשות לרפא את החולה בנפש שדיבר לשון הרע. (בשם אבי מורי הרב אברהם בל"ס)