סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קס"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת ערכין
דף יא ע"א

 

בענין עבודת השיר בשעת מתן תורה והניגונים בהם נמסרו עשרת הדברות

 

בסוגיית שירת הלוים איתא בגמרא (יא ע"א): "אמר רב יהודה אמר שמואל, מנין לעיקר שירה מן התורה", ואחד המקורות הוא ממתן תורה: "חנניא בן אחי רבי יהושע אמר מהכא (שמות יט, יט) 'משה ידבר והאלקים יעננו בקול', על עסקי קול...", ופירש"י: "שהיה מצוהו לשורר, לפי שמשה לוי היה". ותמהו המפרשים למה נרמז דבר זה, שהקב"ה ציוה למשה רבינו לשורר - שהיא אחת העבודות במשכן - בשעת מתן תורה.

ובספר 'קרבן חגיגה' להגה"ק רבי משה גאלנטי זצוק"ל (אות לז) כתב ליישב: "ואפשר, שכיון שענין זה היה בסוף יום שלישי, ואז העלו עולות ויגשו שלמים, כאמור בפר' משפטים (שמות כד, ה: "ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים"), ושם פירש"י ז"ל שאותה פרשה נאמר בחמישי בסיון, עי"ש (ראה שבת פח. - "בחמישי בנה מזבח"), ואם כן אפשר שאז ציוה ה' על עסקי השיר, שישורר אז בקרבנות הללו, ומאז יתחיל במצוה זו, ואין לך התחלת טובה מקרבנות הללו". אולם פשיטות משמעות הכתובים (שמות יט, טז-יט) - "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וגו' ויהי קול השפר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול" - היא, דמיירי ביום מתן תורה עצמו, ולא ביום חמישי לחודש, שאז הקריבו הקרבנות, ומה שייך ביום מתן תורה עצמו עבודת שירת הלויים, ועדיין הקושיא במקומה עומדת.

עוד כתב ליישב: "דהנה רש"י ז"ל פירש בפסוק 'משה ידבר והאלקים יעננו בקול': 'כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל, שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהיה לך, והקב"ה מסייע לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע', וכיון שנודע שהלוי נפסל בקול, וכמו שמצינו בגמרא (סוטה יב:): ''והנה נער בוכה' (שמות ב, ו), קרי ליה 'ילד' וקרי ליה 'נער', תנא, הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום', וע"ש, לזה עתה שה' הוכרח להגביר קולו של משה, כדי שיהיה נשמע קולו, לזה הוכרח לומר לו, אל תירא שתפסל מן הלוי' ומן השיר, כי הגם שלפי שעה כשאתה צריך לדבר עם כל ישראל, שהוא דווקא אז בעשרת הדברות, שהיו צריכים כל ישראל לשמוע מפיך - אני מגביר קולך, ואחר סיום דבריך הרי אתה כאחד העם, אין בך פיסול, ככחך אז כחך עתה, כי שינוי זה שאינו אלא לפי שעה - לעת הצורך אני עושה אותך בריה חדשה ואחרי כן אתה חוזר לברייתך - כשר אתה, ולזה הוצרך לומר לו בכשרותך אתה עומד, כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (ועעו"ש).

הגה"ק בעל ה'ישמח משה' זי"ע הביא את דבריו בספרו (בפר' יתרו ד"ה בגמרא ערכין) וכותב עליהם: "והיא סברא נכונה. ובדרכו אלך ובאופן אחר... דהנה על פירש"י בחומש הנ"ל קשה, למה לי על זה לומר דהקב"ה סייעו ועונהו על דבר הקול, הלא בודאי כל רואה ידע דסיוע מן ה' הוא, כי איך אפשר שקולו של בשר ודם יהיה נשמע לס' רבוא לכולם כאחד בביאור גמור, ובפרט בעת שקול השופר הולך וחזק מאד, ואם נטעה לומר, דהיה לו מצד התולדה קול כזה, גם זה פלא גדול, ובודאי כל אדם ישפוט כי השי"ת בראו בקול כזה, לאשר כי הביט מראשית אחרית שיהיה צריך להשמיע קולו לישראל בהדברו, וא"כ מה נפסיד בטעות זה. רק נראה לומר, דהתורה כיוונה, דלא תימא שהיה לו קול כזה מצד התולדה, וא"כ קולו עב ביותר וח"ו נפסל בקול (כדברי הגמ' בסוטה שם), לכך אמר 'והאלקים יעננו בקול', שהקב"ה סייעו כעת, אבל לא שהיה לו קול כזה, וא"כ ממילא מוכח שיר מן התורה, דאם אין שיר במציאות א"כ ממילא אין פסול קול במציאות, ולמה לי קרא 'והאלקים יעננו בקול', אלא ודאי הוצרך להודיע זה 'על עסקי קול', שלא נטעה שנפסל בקול בתולדה, והרמז נובע מהפשוטו...". [וחותם דבריו בזה"ל: "ודוק כי הוא כפתור ופרח בס"ד, ודבר זה נפתח בגדולים הגאון מו"ה משה גלאנטי זצ"ל, ונסתיים בקטנים כמוני, כי שמי בקרבו"].

ולסיומא דמילתא נציין כי דבר זה שמשה רבינו מסר את התורה לישראל על ידי שירה ובנעימה, מקורו טהור בתרגום יונתן שכתב (בפסוק 'משה ידבר'): "משֶׁה הֲוָה מְמַלֵּיל וּמִן קֳדָם ה' הֲוָה מִתְעַנֵי בְקַל נָעִים וּמְשַׁבַּח וּנְעִימָתָא מַלְיָא". וכעין זה איתא במכילתא (פר' יתרו פרשת בחדש, ד): "... ובנעימה שהיה משה שומע בו - היה משמיע את ישראל...".

ואודות הענין שמשה קיבל התורה מפי הגבורה ג"כ בניגון ונעימות יצויין למש"כ בפי' הרוקח עה"ת (ואתחנן ה, יט): "כתיב במשה (דברים ד, יד): 'ואותי צוה ה' ללמד אתכם' וכו', לימד להם ניגון עשרת הדברות כמו שידעם יעקב... וכן דוד ידע באיזה נעימות קול נאמרו, לכך אחר שירתו אמר (ש"ב כג, א): 'משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל', אמר דוד מי הגיד לי הניגון, 'רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני' (שם, ב), והנביאים היו מנגנים באותם ניגונים ומתנבאים". וכ"ה ב'פירושי סידור התפילה לרוקח' (ח"א עמ' קב): "הללו א-ל בקדשו... שהקב"ה ניגן י' דיברות ניגונו שראוי לו, להכי דויד כתיב מלא ב'דברי הימים', והקב"ה למד לדוד אלו י' ניגונים, שהרי דוד לא נח יומם ולילה ולא פסק פומיה בשבחות ובזמירות של הק', ולימדו שבחות וניגון כשהיה ישן שאז לא היה דעתו כי אם על יסוד הניגון..." [וראה עוד 'פאת השולחן' להגר"י משקלאוו זצ"ל מה שמביא בהקדמה לספר בשם הגאון מוילנא זי"ע: "אמר, כמה ניגונים וכמה מדות הביא משה רבינו ע"ה מהר סיני...", וכן בספר 'מנהגות ווירמייזא' להגר"י ליווא קירכום בהקדמה שכתב אודות מנהגי הקדמונים: "... כמה ניגונים היה להם לחק כמו שהן מתוקן ממשה רבינו ע"ה כמו הלכה למשה מסיני שנאמר 'יעננו בקול'". וראה גם מש"כ ב'תולדות יעקב יוסף' (פר' כי תצא אות יג) אודות שליחי ציבור בימים הנוראים: "ששגור בפיהם לומר שגם הניגון הוא מסיני, לכך אין לשנותו"].

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר