ניצול זמן / רפי זברגר

ערכין ו ע''ב

הקדמה

המשנה בדף שלנו ממשיכה לעסוק מי רשאי לנדור ולהעריך, ועל מי ניתן לנדור ולהעריך:
הגוסס והיוצא ליהרג - לא נידר ולא נערך.
אדם הנוטה למות (גוסס), או שנגזר דינו למיתה - אין אפשרות לנדור על שוויו, וגם לא לנדור על ערכו. 
להלן נפרט את הסבר הגמרא לדינים אלו.
ר' חנינא בן עקביא אומר: נערך, מפני שדמיו קצובין.
רבי חנינא חולק על תנא קמא בדין יוצא ליהרג, וסובר כי למרות שהוא הולך למות, ניתן להעריך אותו, שהרי ערכין בתורה אינם קשורים לשווי אמיתי. הגמרא תסביר את ההבדל בין גוסס ליוצא ליהרג לשיטת רבי חנינא. 
רבי יוסי אומר: נודר ומעריך ומקדיש, ואם הזיק חייב.
רבי יוסי מדבר על נושאים אחרים מאלו שעסקנו בהם ברישא. שם דברנו על נידרין ונערכין, אך רבי יוסי מדבר על נודר ומעריך, והוא סובר כי למרות היות האנשים הולכים למות, הם יכולים לנדור וגם להעריך ונדרם חל. 
 

הנושא

כדי להבין את הדיון בגמרא המתחיל לדון בדעת תנא קמא, נקדים מספר הקדמות:
1. נדר לשלם "שווי בן אדם" מחייב שיהיה ''שווי שוק'' לאותו בן אדם. אם אין לו שווי בשוק – אין משמעות לנדר זה. 
2. בדיני ערכים ישנו דין של ''העמדה והערכה''. מדובר באדם אשר נדר בלשון ''הערכה'', והתחייב לתת לבדק הבית את הסכום הקצוב בתורה לפי גיל ומין הנערך. אם אין כסף לנודר, הרי שהתורה חידשה דין ''הישג יד''. בית הדין מעמיד ומעריך את יכולתו הכספית של הנודר, ויש לבית הדין הרשאה להוריד את התחייבותו עד לכדי שקל אחד, לא פחות מכך. 
בשלמא גוסס לא נידר דלאו בר דמים הוא, ולא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא,
אומרת הגמרא כי ניתן להבין את דין גוסס בדברי תנא קמא. שהרי לגוסס אין דמים (אף אחד אינו מעוניין לרכוש את "שירותיו" כעבד) ולכן אין יכולים לנדור על שוויו. בנוסף, אינו יכול לעמוד ולהיערך בבית דין (עקב היותו גוסס), ולכן גם ברור מדוע אין יכולים להעריך עליו. 
אלא יוצא ליהרג, בשלמא לא נידר - דלאו בר דמים הוא, אלא לא נערך אמאי לא?
ממשיכה הגמרא ואומרת כי גם ניתן להבין מדוע יוצא ליהרג אינו יכול להיות ''נידר'', כיוון שגם לו את "שווי בשוק" (אדם היוצא ליהרג נחשב כאילו כבר מת), אבל ממשיכה הגמרא ושואלת, מדוע יוצא ליהרג אינו יכול להיות נערך, שהוא הוא בהחלט יכול ''לעמוד ולהיערך'' בבית דין? 
דתניא: מנין היוצא ליהרג ואמר "ערכי עלי" שלא אמר כלום? תלמוד לומר (ויקרא כ''ז, כ''ט): כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת . יכול אפילו קודם שנגמר דינו? תלמוד לומר (שם): מִן הָאָדָם - ולא כל האדם.
עונה הגמרא מתוך דין הנלמד בברייתא, כי אין לכך סברה אלא ישנה גזירת הכתוב, הקובעת כי אדם אשר נידון למות (בלשון התורה חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם) אינו נערך (בלשון התורה לֹא יִפָּדֶה). 
אבל מצמצמת הברייתא דין זה רק לאחר שנגמר דינו ליהרג, ולא קודם גמר דין. דין זה נלמד מן המילים מִן הָאָדָם המלמדות כי לא כל היוצאים ליהרג אינם נערכים, אלא רק מי שכבר נגמר דינו ליהרג, אבל קודם גמר דין – נערך. 
רבי חנינא חולק על לימוד זה, ולומד מהפסוק דין אחר, ולכן לדעתו, היוצא ליהרג נערך.
לאחר דיון של "פינג פונג מקורות" בין תנא קמא לרבי חנינא, חוזרת הגמרא לדינו של רבי יוסי מהמשנה, ושואלת:
ותנא קמא מי קאמר דלא?
כפי שכבר הזכרנו במשנה, רבי יוסי מתייחס לדין נודר ומעריך, ולא לדין נידר ונערך, עליו דברו תנא קמא ורבי חנינא. 
אם כן, שואלת הגמרא, מדוע משתמע מלשון המשנה כי רבי יוסי חולק על התנאים האחרים, הרי לכאורה גם תנא קמא וגם רבי חנינא יסכימו לכך כי גוסס ויוצא ליהרג אשר נדרו יתחייבו בנדרם!
אלא בנודר ומעריך ומקדיש כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי באם הזיק: תנא קמא סבר אם הזיק - אינו חייב בתשלומין, ורבי יוסי סבר - אם הזיק חייב בתשלומין.
עונה הגמרא כי באמת אין מחלוקת של התנאים במשנה בדין זה, וכולם סוברים כי גם גוסס אשר נדר או העריך יתחייב לתת את נדרו. מחלוקתם לגבי נזק שגרם גוסס ויוצא ליהרג – האם יורשיו יתחייבו בתשלום הנזק או לא. תנא קמא סובר שאין חייבים, ורבי יוסי מחייבם. הגמרא מביאה שני הסברים למחלוקת זו. 
 

מהו המסר

מתשובת הגמרא לשאלה על דין רבי יוסי, מסתבר כי אין מחלוקת לגבי נדר והערכה של גוסס ויוצא ליהרג. כולם מסכימים כי מעשיהם חלו, והם או יורשיהם מתחייבים בתשלום הנדר.
אנו לומדים מכאן, כי גם אדם הנמצא דקות ספורות לפני מותו, בין מחוליו (גוסס) ובין ע''י הוצאתו להורג, הרי שיש משמעות לדבריו, יש חלות לנדרו ואין אנו אומרים כי הוא כביכול ''כבר בטל מן העולם'', ואין דבריו מקבלים תוקף.
ניתן ללמוד מכאן מסר חשוב למשמעות הזמן. אפילו בדקות ספורות אפשר לעשות מעשים חשובים ואפילו ''לקנות עולמות''.
ידוע הסיפור על רבי אלעזר בן דורדיא (עבודה זרה י''ז), אשר עבר על איסור זנות באופן בוטה ובמשך זמן רב.
לפני מותו ''ביקש רחמים'' מגורמי שמים מסוימים ולא נענה. הבין כי ''אין הדבר תלוי אלא בו'', והניח ראשו בין ברכיו, געה בבכיה (והצטער מאוד על מעשיו, וחזר בתשובה), עד אשר יצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה, כי רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. וכששמע זאת רבי יהודה הנשיא אמר: "יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת".
מכאן נלמד כי יש להשתדל מאוד לנצל את הזמן בחיינו לעשות מעשים טובים, ולתת משמעות בכל רגע ורגע לעשייה חיובית ומשמעותית. יש קונה עולמו בשעה אחת!


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]