מחילת אביו בר תורה
קידושין לא ע"ב
"אמר ליה רב יעקב בר אבוה לאביי: כגון אנא דעד דאתינא מבי רב, אבא מדלי לי כסא ואמא מזגה לי, היכי איעביד? אמר ליה: מאמך קביל ומאבוך לא תקבל, דכיון דבר תורה הוא חלשה דעתיה".
הקשה בספר משאת המלך סימן פ (הערות לפ"א מהלכות ת"ת לרמב"ם בסעיף ט) למה לא הובאו דברי גמרא זו להלכה. השו"ע (יו"ד רמ, כה) הביא גמרא זו, לכן הקושיה היא למה הרי"ף והרמב"ם ורבינו ירוחם (שהביא הב"י על אתר) לא הביאוה.
עוד קשה שהרי קי"ל (לקמן דף לב ע"א) שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול, וגם קי"ל (שם) שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול, קל וחומר לבר תורה בעלמא. למה איפה לא אמרינן כך באביו שהוא גם בר תורה שכיון שמחל על כבודו כבודו מחול?
אלא שהלכה שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול משום שכך הכריע רבא מסברתו בדף לב ע"ב כרב יוסף שהיה רבו המובהק שחלק בזה על רב חסדא בדף לב ע"א. ואילו דברי אביי כאן בפסקו לרב יעקב בר אבוה חולקים על רבא, והם כשיטת רב חסדא שהרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול (דומה לזה במסכת סנהדרין דף צ ע"א: "אביי סבר לה כרב חסדא, ומתרץ לה כרב חסדא, רבא סבר לה כרב המנונא ומתרץ לה כרב המנונא"). אביי שלא סמך על מחילת הרב מצינו לו שהיה מדקדק מאוד בכבוד רבו לקמן בדף לג ע"א: "אביי מכי הוה חזי ליה לאודניה דחמרא דרב יוסף דאתי, הוה קאים".
וכיצד יתרץ השו"ע, הרי פסק (יו"ד רמב, לב) שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול, וכיצד יכול להביא גם את דברי אביי? מדוע אין מחילת האב מחילה גם כבר תורה?
ואין לתרץ שקבלת הכוס יש בה משום ביזוי האסור גם במוחל על כבודו כמו שהביא הרמ"א בשו"ע שם ובסעיף ז, שאם כן יהא אסור גם באביו שאינו בר תורה ובאמו.
אלא שקיים הבדל בין מחילת הרב למחילת האב כשהוא בר תורה.
כאשר הרב מוחל על כבודו אין בזה משום פגיעה בכבוד התורה, רק במקרה נזדמן שהוא שלימדו תורה, ואת כבוד התורה יביע התלמיד באופנים אחרים.
אך כאשר אביו בר תורה, בודאי לימד הוא את בנו תורה בעת חינוכו, כי הוא הַמְּצֻוֶּה העיקרי למוסרה לו מסיני, ככתוב (דברים ד, ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. וכן אמרו במסכת בבא בתרא דף כא ע"א: "בתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה, מאי דרוש? (דברים יא, יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם - וְלִמַּדְתֶּם אַתֶּם". לכן בעיני הבן האב הוא המייצג את התורה שנמסרה מסיני. וכאשר מוחל האב על כבוד אב של עצמו, אינו מוחל על כיבוד בנו את התורה, ויש לו צער כשרואה את בנו שאינו מכבד את התורה שחינכתו וגידלתו.
כעין זה, ראה בקישור זה.
