צועדים קדימה / רפי זברגר

ברכות י ע''א

הקדמה

למדנו בדף ט: על עניין "סמיכת גאולה לתפילה". כלל הקובע כי אין להפסיק כלל וכלל בין ברכת גאל ישראל לתפילת שמונה עשרה. גם בתפילת ערבית וגם בתפילת שחרית. על "מעלות קיום ההלכה" למדנו מספר הגידים:
• הסומך גאולה לתפילה (ומתפלל וותיקין) אינו ניזוק כל היום כולו. 
• איזהו בן העולם הבא: זה הסומך גאולה לתפילה.
 

הנושא

בהמשך (י.) מביאה הגמרא סיפור על חזקיהו מלך יהודה, אשר בסיומו עסקנו בעניין סמיכת גאולה לתפילה. 
הסיפור מתחיל בפשרה שעושה כביכול הקדוש ברוך הוא בעימות שבין חזקיה המלך לישעיהו הנביא. כל אחד מהם ביקש כי השני יבוא אליו. כדי ''לפתור'' את העניין, הביא הקדוש ברוך הוא ייסורים על חזקיה, ואז ציווה הבורא את ישעיהו ללכת ו''לבקר את החולה''. ישעיהו ניבא לחזקיהו את הנבואה הבאה (ישעיהו ל''ח, א'): 
בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה', צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה.
לאחר שישעיהו מגלה לחזקיהו כי הוא עתיד למות על כי לא נשא אישה ולא קיים מצוות פריה ורביה, מנסה חזקיה ''לתקן'' את הגזירה, ולבקש את ביתו של ישעיהו לאשה, כדי שיוליד ממנה ילדים. לאחר סירובו של ישעיהו לבקשה זו, קבע ישעיה כי נבואתו מלפני שעה קלה היא סופית ולא ניתנת לשינוי: 
כבר נגזרה עליך גזירה. 
לאחר ששמע חזקיהו דברים אלו, פנה אל ישעיהו ואמר לו: 
כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים.
אין כזה דבר גזירה סופית ללא תקנה. אפילו שהגזירה נראית כל כך קרובה, כל כך מוחשית כמו חרב חדה מונחת על צווארו של בן אדם, אפילו במצב ''על הפנים'' שכזה, אין להתייאש. אין להיכנע. יש להתפלל ולבקש רחמים מאת הבורא. מיד, מתאר הנביא את תפילתו של חזקיהו (שם, פסוק ב'):
וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'.
להבנת המושג הַקִּיר מביאה הגמרא שני הסברים: 
1. אמר רבי שמעון בן לוי: מקירות לבו שנאמר (ירמיהו, ד', י''ט): מֵעַי מֵעַי, אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה
הסבר זה מדבר על אופן התפילה. תפילה מעומק הלב, מתוך ''קירות הלב ההומה'' פונה האדם אל ריבונו של עולם בבקשת תחינה ורחמים. 
2. ר' לוי אמר: על עסקי הקיר. אמר לפניו: ריבונו של עולם, ומה שונמית, שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה - החיית את בנה, אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב, על אחת כמה וכמה!
הסבר זה עוסק בתוכן התפילה: יש "למצוא" אילנות טובים להיתלות בהם בתפילתנו, כמו זה שעשה חזקיהו בתפילתו. הוא מנסה להיתלות על ''זכות אבות'' של שלמה המלך סבו. הוא משווה בין מעשיה של האשה השונמית, אשר עשתה לכאורה ''מעשה פעוט'' של הכנסת אורחים, ובנתה סך הכול קיר קטן בעליית גג עבור אלישע הנביא, למעשהו של שלמה המלך, אשר בנה את בית ה' בתפארתו, וחיפה את קירות ביתו הגדולים בכסף וזהב. 
עומד חזקיהו, מתפלל ומתחנן לבורא עולם: אם לאשה שונמית זו החיית את בנה, על אחת כמה וכמה ''אתה חייב'' להחיות אותי, בן בנו של שלמה המלך!
 

מהו המסר

1. נלמד מדרכו של הקדוש ברוך הוא לפתור בעיות על ידי פשרות. לפעמים נראה לכאורה כי אין מוצא. חזקיהו עמד על כך שישעיהו יבוא אליו, וישעיהו עמד על כך שחזקיה יבוא אליו. מה עושים? כיצד פותרים את הדילמה?
הקדוש ברוך הוא ייצר מצב שבו אחד יסכים ואף ירצה לבוא אל השני. חזקיהו חלה, ואז במקרה זה, "נראה הדבר טבעי'' שישעיהו יבוא לבקרו, ובכך הוא כביכול, ''אינו מוחל על כבודו''.
זו משימה לא פשוטה ומעניינת. במצבי ריב ומחלוקת, לגרום ולהביא למצב שבו אין הם חולקים, ואפילו אחד "מסכים בריש גלי" לשני. יש ''לחשוב מחוץ לקופסא'' ולנסות להביא לפתרונות מתוחכמים.
2. "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים" – ומפרש רש''י על המקום: מקובלני מבית אבי אבא - דוד, שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו בסוף ספר שמואל (ב' כ"ד), ולא מנע עצמו מן הרחמים.
אנו מאמינים באמונה שלמה בכוחה של תפילה ותחנונים לפני בורא עולם. לכן לעולם אין להתייאש ולחשוב כי ''הדברים סגורים'', הגזירה נגזרה ואין סיכוי לשינוי. נזכור את "קביעתו" של ר' נחמן מברסלב: שאין, ולא יתכן ייאוש בעולם כלל, ונשתדל ללכת לאורו.
המכנה המשותף לשני המסרים היא ניסיון ללכת קדימה ולא לעמוד במקום. יש בעיה, יש דילמה, יש התלבטות – נעים קדימה, מנסים חשיבה יצירתית, ואם צריך מגשרים בין אנשים ונושאים וצועדים הלאה. כנ''ל במצבים קשים אשר נראים על הפנים כ''בלתי ניתנים לשינוי'' – אנו לא מרימים ידיים. לא נכנסים לייאוש ומרה שחורה. אם מיצינו את כל "האפשרויות הטבעיות'' נפנה ראשנו לעברו של הקדוש ברוך הוא בתפילה ובתחנונים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]