גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קס"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת בכורות
דף מד ע"א

פשר תמיהת הגמרא: "אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום"

איתא בגמרא (מד, א): "אמר רב, משה רבינו עשר אמות היה, שנאמר (שמות מ, יט) "ויפרש את האהל על המשכן", מי פרשו, משה רבינו פרשו, וכתיב (שם כו, טז) "עשר אמות אורך הקרש". אמר ליה רב שימי בר חייא לרב, אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, דתנן גופו גדול מאבריו או קטן מאיבריו [נחשב למום, וקס"ד שמשה רבינו היה גבוה עשר אמות כפי אמה שלו, ונמצא, שגופו גדול ביחס לאיבריו, כי גופו גדול עשר אמות ואמה שלו גדול אמה, בשונה משאר אנשים שאין גופם אלא שלש אמות באמתם (עי' רש"י)], אמר ליה, שימי, באמה של קרש קאמר" [דודאי אמתו של משה יתירה מאוד, ולפי אמתו היתה גופו רק כשלש אמותיו, ומה שנמדד 'עשר אמות קומתו', היינו, עשר כפי אמה של קרש, שהוא כשיעור אמה של שאר בני אדם].

תמיהא כזו - "אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום" - מצינו במקום נוסף בש"ס, והוא במס' סוטה (יב:): "'והנה נער בוכה' (שמות ב, ו), קרי ליה 'ילד' וקרי ליה 'נער', תנא, הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה, אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, אלא, מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה שמא לא אזכה לחופתו". ונכון להתבונן בכוונת תמיהה זו, ואכן מה יהיה כאשר נסיק שהיה בעל מום, ולמאי נפקא מינה אם היה בעל מום או לא.

והנה, רש"י במס' סוטה כתב: "אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום - והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר", דברים הללו אכן תואמים למאמרם ז"ל שם, כשהמדובר הוא בפסול קול, ואילו מה יענה בסוגייתנו, שהמדובר הוא במום שבגוף, שלוי אינו נפסל בהם, כדברי הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ג ה"ח): "אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו".

ואולם המהרש"א (סוטה שם) כתב: "ולולי פירש"י היה נראה לפרש מה שאמר 'עשיתו למשה בעל מום', לאו משום דלוי היה [ונפסל מחמת קלקול קולו], אלא כל שינוי שבאדם בברייתו משאר כל אדם נקרא 'בעל מום', וכיוצא בזה איש שקולו דק כאשה נקרא בעל מום וסריס, וכן להיפך באשה שקולה עב תקרא בעלת מום ואילונית, ורבי יהודה לא היה חש לדברי הרבי נחמיה, דהתם ודאי שינוי ברייתם הוראה על מומם, אבל הכא קולו כנער מורה על מעלתו וגבורת לבו". ובדבריו אינם מבוארים איזה נפקא מינה היה יוצא מכך שהיה נחשב בעל מום, שהרי לפי דבריו אין כאן פסול משום קלקול הקול, כי אם משום עצם הדבר שהיה ילד וקולו כנער, ודבר זה נחשב למום, ואם כן איזה נפקא מינה יש במה שהיה בעל מום, הלא משה רבינו לוי היה, ולוי אינו נפסל במום.

ואמנם ה'עיון יעקב' כתב (סוטה שם) שכדברי המהרש"א אכן נראה מן הסוגיא שלפנינו, שהרי גם כאן תמהו "אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום", ועל כרחך לאו משום שהיה לוי ונפסל בכך, כי לוי אינו נפסול במומים, וכנזכר. ולענין הנפק"מ אם היה משה רבינו בעל מום, כתב ה'עיון יעקב', שהוא כלפי מה שאמרו ז"ל (יבמות קא.): "תני רב יוסף כשם שבית דין מנוקים בצדק כך בית דין מנוקים מכל מום, שנאמר (שיה"ש ד, ז) 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'", וכן נפסק ברמב"ם (הל' סנהדרין פ"ב ה"ו), ומשה רבינו ראש לסנהדרין (עי' סנהדרין ב.), ולכן שפיר תמהו "אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום", כי אם כן יפסל להיות מן הסנהדרין.

ולאמתו של דבר - אודות משה רבינו - נחלקו רבי יהודה וחכמים אם היה אחד מן הסנהדרין (שם), ולשיטת רבי יהודה לא היה מן הסנהדרין, וב'עיון יעקב' אכן העלה, שלכן לא חשש רבי יהודה לקושיית רבי נחמיה, כי לשיטתו לא היה משה רבינו בסנהדרין, ולא היה שום חשש בהיותו בעל מום. [עי' 'חתם סופר' (חולין כד. ד"ה ומה לוים ובשו"ת חאו"ח סי' יב) שהעלה ג"כ ביאור הדברים בגלל פסול סנהדרין, וכתב לחדש "דסנהדרין נפסלין בכל מיני מומין בין הפוסלים בכהנים בין הפוסלים בלוים", יעו"ש, אכן, לדברי ה'עיון יעקב' הדבר אינו מוכרח, כי פסול קול של ילד שקולו כנער נחשב כמום גם לכהנים, וכמו שכתב המהרש"א: "כל שינוי שבאדם בברייתו משאר כל אדם נקרא 'בעל מום'"].

ביאור נוסף מצינו בספרי האחרונים (ראה 'אהל משה' להגרא"מ הורוויץ זצ"ל אב"ד פינסק בסוגיין; 'מנחה חריבה' סוטה שם; חידושי הגרי"ז כאן) בביאור התמיהא האמורה, על פי דברי הגמרא (זבחים קא:): "אמר רב, משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה", והיינו, שבמשך כל הארבעים שנה שימש בכהונה גדולה, ואילו היה בעל מום היאך שימש בכהונה גדולה. ומובן, שביאור זה יעלה יפה בסוגיין דמיירי ממום הפוסל בכהנים, אמנם, בסוגיית הגמרא במס' סוטה יתפרש ביאור זה רק אליבא דהמהרש"א, שעצם שינוי הקול - כשילד יש לו קול כנער - הגם שאין בזה קלקול הקול, נחשב כמום הפוסל גם בכהנים, ולכן שפיר תמהו: "אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום".

הגאון ר' פנחס אפשטיין זצ"ל כתב בספרו 'מנחה חריבה' (שם), שיתכן לבאר התמיהא כפשוטה, כי לא יאה למשה איש האלקים, שהיה רבן של נביאים, שיהא בעל מום, והגם שלא היה נפסל מחמת כן מכל מקום עצם הדבר תמיהא היא למאוד, ושפיר תמהו: "אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום", והביא מה שהראה לו בזה הגאון ר' יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל אב"ד ירושלים את דברי היעב"ץ בספרו 'מגדל עוז' (אוצר הטוב פנה ג) על דברי הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ז ה"א): "אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו... שלם בגופו", וכתב היעב"ץ, שכן היה בנביאי ישראל שנחה עליהם רוח הנבואה, ש"כולן נאין ומשובחין, ובודאי היה גם כן שלמים בגופן, שאפילו הסנהדרין היו צריכים להיות מנוקים מכל מום, ולכן כל ישראל במעמד הר סיני נתרפאו ממומן, לפי שכולם נעשו נביא, שנאמר 'כולך יפה רעיתי'".