הכל בראש / רפי זברגר

בכורות מ ע''א

הקדמה

יש שש משנית בדף שלנו! הממשיכות לעסוק במומים שיש בבכור, שאינם נחשבים לטריפה ומותר לשחוט עליהם את הבכור (כל המומים של הפרק מותר לשחוט עליהם, שזהו שם הפרק "על אילו מומים שוחטים את הבכור").
אנו נתמקד במשנה השניה, אשר מרחיבה ומפרטת מומים נוספים המתירים שחיטה של בכור.
בעל חמש רגלים,
למרות שבכור עם חמש רגליים מהווה תוספת לגוף הבהמה, הוא נחשב למום קבוע, כהסבר בגמרא וכמתואר בהמשך. מום זה מפקיע אותו מדין קדושת בכור, ואינו מוגדר כטריפה ולכן מותר באכילה לאחר שחיטה.
או שאין לו אלא שלש,
ברור שבהמה ללא רגל אחת נחשבת כבעלת מום קבוע, ולכן מתיר את הבכור. 
ושרגליו (שהוא) קלוטות כשל חמור.
אחד מסימני טהרה של בעלי חיים הוא שוסע שסע. משמעות סימן זה: הפרסה מחולקת לשניים לאורכה. 
אם פרסות הבכור מחוברות (קלוטות בלשון המשנה) הרי זה סימן למום בבהמה, ולכן מפקיע דין בכור. 
והשחול והכסול. איזהו שחול? שנשמטה יריכו, וכסול - שאחת מיריכים גבוהות:
המשנה מיד מסבירה מומים אלו: שחול מצין מצב בו עצם הירך נשמטה למטה, וכסול הינו מצב הופכי, בו עצם הירך עלתה למעלה, כך שחיבור מקום הירק ברגל זו, גבוה יותר מחיבור הירך ברגל השנייה. 
 

הנושא

רב הונא מסייג את שני הדינים הראשונים במשנה על יתר וחסר ברגליים. 
אמר רב הונא: לא שנו אלא שחסר ויתר ביד, אבל ברגל -טרפה נמי הוי, דכל יתיר כנטול דמי.
כזכור שתי הרגליים הקדמיות נקראות ידיים, והאחוריות נקראות רגליים. פוסק רב הונא כי הפסול שמהווה מום ואינו מוגדר כטריפה ולכן מותר בשחיטה ואכילה, הוא רק אם יש שלש רגליים קדמיות או רגל אחת קדמית (הנקראות ידיים), אך אם יש שלש רגליים אחוריות, או רגל אחת אחורית, הוי מום ומוגדר גם כטריפה, ולכן אסור בשחיטה. 
רב הונא מסביר את דינו על פי הכלל כל יתיר כנטול דמי. פשט המילים של הכלל לא כל כך מובנות, שהרי אם מה שמיותר הוא כאילו אינו קיים, אזי נגדיר את הרגל המיותרת כמי שאינה, וממילא נשארות שתי רגליים והיה צריך להיות תקין. אלא יש לומר, כי הרגל הנוספת נוטלת גם מהכוחות והמשאבים של אחת הרגליים הנותרות, ולכן אנו ''מקזזים'' רגל נוספת ברגל רגילה, והתוצאה היא שנשארה רק רגל אחת ולכן היא מהווה טריפה (רק ברגליים האחוריות).
 

מהו המסר

הרעיון אשר עומד מאחורי הכלל שציטט רב הונא כל יתיר כנטול דמי הוא שיש משאבים מוגדרים. הגוף מייצר משאבים לשתי רגליים אחוריות, ואם נולדה רגל נוספת, הרי היא נוטלת מן המשאבים הקיימים, ומפחיתה את הכוחות לרגל הקיימת, ולכן מגדירים אותה כאילו אינה נמצאת, ואז נותרה לנו כביכול רק רגל אחת.
עיקרון של ''משאבים מוגבלים'' נכון בהרבה מצבים בחיים, אך לעומת זאת, ישנם מקרים שבהם תופעה זו אינה קיימת, ואולי אפשר לומר שהכלל יהיה הפוך, כך שכמות המשאבים גדילה עם הזמן. נציג שלש דוגמאות:
1. יש הורים הטוענים כי אין להם כוח להביא לעולם עוד ילדים, שהרי הילדים הקיימים, ''סוחטים מהם את כל הכוחות'' ולא נשאר להם כוח לעוד ילדים. ניתן לומר להם כתשובה, כי לפעמים דווקא תוספת ילדים, מגבירה ומרחיבה את הכוחות הקיימים במספר מישורים. אחד – ככל שיש יותר ילדים הכוחות גדלים ומתעצמים. ההורים ''מגלים'' כמה כוחות ואנרגיות היו חבויים בתוכם, ויוצאים אל הפועל כאשר יש צורך בהם. ובנוסף ניתן לומר כי כאשר ישנם ילדים רבים, הגדולים כבר מסייעים ''ומטפלים'' בקטנים, כך שיש ''כוחות חדשים במרחב'' המוסיפים אנרגיות ויכולות שלא היו קיימות קודם לכן. יש להעיר, כי השנים הראשונות אכן קשות יותר. כאשר מספר ילדים קטנים בבית, או אז הקושי התפעולי גדול יותר. אך מהר מאוד מתאזנים הדברים, וכפי שצוין לעיל, הגדולים מסייעים ומקטינים את העומס על ההורים.
2. ישנם אנשים הטוענים כי אין להם זמן להוסיף עוד מטלות בחיים, והם ''עסוקים עד הראש'' בעיסוקים היומיומיים.
גם להם נוכל לומר הכלל הוא דווקא הפוך: מי שעסוק יותר, דווקא הוא מוצא זמן לעוד עיסוקים נוספים. ומי שכל הזמן טוען שאין לו זמן, הרי הוא נשאר במספר עיסוקים מצומצם למדי. הרעיון של ''הכלל' הנ''ל דומה לזה של הדוגמא הקודמת. יש זמן – רק צריך לנתב ולייעל את השימוש בו, ואז מוצאים עוד ועוד ''נישות של זמן'' שאפשר ''למלא'' אותם בעיסוקים חדשים. יש קודם כל לרצות לעשות עוד ועוד, ולאחר מכן, ''להיות יצירתיים'' ולמצוא את ''הזמנים המתים'' בהם ניתן להוסיף עוד ועוד פעולות למהלך חיינו.
3. דוגמא אחרונה הדומה לקודמתה, בנושא מיקום בדירה לאורחים. אנשים שיש להם דירה לא קטנה, לא מוצאים מקום בביתם לארח עוד ועוד אורחים. הם שואלים את עצם: כיצד נוותר על ''חדר לכל ילד'', חדר משפחה, חדר משחקים וכן הלאה. אך מנגד, אנשים הפתוחים לשינויים, מוצאים מקום עוד ועוד, לארח ולכבד אורחים, למרות שביתם לכאורה צר מהכיל, ומספר תושבי הבית גדול יותר.
ניתן לומר ולסכם כי המשותף לכל הדוגמאות ועוד רבות אחרות, כי ''הכל בראש''. אם הראש פתוח ומוכן לשנות ולהוסיף, הרי שתמיד נמצא גם זמן לעוד עיסוקים, גם כוחות לגידול ילדים נוספים וגם מקום בבית לעוד ועוד אורחים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]