סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

 מצב הרוח / רפי זברגר

בכורות לח ע''ב

  

הקדמה

שתי המשניות בדף ל''ח עוסקות במומים שבעין. נלמד את המשנה השניה: 
חורוור והמים הקבועין.
"חורוור" הוא חולי הגורם ל''טיפות לבנות בעין'', ו"מים קבועים" הוא חולי הגורם לכך שהעין תדמע כל הזמן. שני המומים הנ''ל צריכים להיות קבועים כדי שנגדירם כמום קבוע המתיר לשחוט את הבכור. 
איזהו חורוור הקבוע כל ששהה שמונים יום.
המשנה מפרטת את ה''קביעות'' וקובעת כי המומים צריכים להיות בגוף הבהמה לפחות שמונים יום.
ר' חנניא בן אנטיגנוס אמר: בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום.
ר' חנינא מפרט את ההלכה הקודמת, וקובע כי אם בדקו במשך שמונים יום שלש פעמים, הרי זו הוכחה כי המום היה במשך כל התקופה, וניתן להחשיבה מום קבוע המתיר את שחיטת הבכור.
ואלו הן מים הקבועין: אכל לח ויבש של גשמים, לח ויבש של שלחים, או אכל היבש ואחר כך הלח - אינו מום, עד שיאכל הלח ואחר כך היבש.
קביעות של חולי ה''מים'', נקבע ע''י בדיקה מיוחדת המפורטת במשנה: יש להאכיל את הבהמה במשך שמונים יום, תבן ומספוא אשר גדלו בחודשים אדר ניסן (מכונה ''לח'') ולאחר מכן להאכילו תבן ומספוא אשר גדול בחודשים אלול תשרי (מכונה ''יבש''). אם לאחר האכלת הבהמה בשני סוגי מאכלים אלו הוא אינו נתרפא מן החולי, אז, ורק אז ניתן להגדירו כ''מום קבוע'' אשר ניתן לשחוט עליו. 
 

הנושא

הגמרא מרחיבה את דין המשנה לגבי כמות האוכל שיש להאכיל את הבכור: 
וכמה מאכילין אותו? אמר רבי יוחנן משום רבי פנחס בן ערובא: כגרוגרת.
רבי יוחנן פסק שיש להאכילו לפחות כשיעור גרוגרת. 
עתה, עוברת הגמרא לסדרת שאלות מאוד מעניינות, שעלו בארץ ישראל, על ''טיב'' האכילה של הבכור. 
כנראה לא מספיקה עצם ההאכלה, אלא ייתכן כי הבכור צריך להיות גם ''במצב רוח'' מתאים:
1. אמר רבא, בעי במערבא: כגרוגרות בסעודה ראשונה, או דלמא בכל סעודה וסעודה?
האם צריך להאכיל את הגרוגרת פעם אחת ביום, ב"סעודתו הראשונה", או בכל אחת מ''סעודות היום'' של הבהמה?
2. אם תימצי לומר בסעודה ראשונה, קודם אכילה או לאחר אכילה? קודם אכילה ודאי מעלי ליה כסמא, לאחר אכילה מאי?
אם נאמר שמספיק פעם אחת ביום, האם חייבים להאכיל את הגרוגרת לפני הסעודה, כדי שיהיה ''מבחן אמין'', או שמא ניתן גם לאחר הסעודה. הגמרא מסבירה כי אכילה הגרוגרת וודאי יותר יעילה, כמו תרופה אשר נוטלים ''על בטן ריקה'', והשאלה הייתה האם דין ה''מבחן'' שלנו כדינה של תרופה או לא. 
3. קודם שתיה או לאחר שתיה? וקודם שתיה ודאי מעלי ליה כשערי, לאחר שתיה מאי?
שאלה נוספת, האם להאכיל קודם שתיה או לאחריה. ושוב קובעת הגמרא, כי האכילה לפני השתייה מועילה בוודאי, כמו שעורים הנאכלים לפני הסעודה. והספק הוא האם גם לאחר שתייה גם מועיל. 
4. קשור או מותר? מותר ודאי מעלי ליה, קשור מאי?
שלושת השאלות הבאות עוסקות ב''צד הרוחני'' והתחושות של הבהמה בעת האכילה. 
שאלה ראשונה: האם כשהוא אוכל היא צריך להיות ''משוחרר'' או ''קשור''. קובעת הגמרא, כי ללא ספק, יש יתרון למצב שהוא ''משוחרר'' על פני המצב שהוא ''קשור'', שכן אז הוא ''חופשי ומאושר''. 
5. לבדו או עם חבירו? עם חבירו ודאי מעלי ליה, לבדו מאי?
שאלה זו ממש מרתקת, האם יש משמעות ל"חברה" של הבכור. קובעת הגמרא באופן וודאי כי בהמה הנמצאת בחברת בהמה אחרת, מתפקדת טוב יותר, ולכן ''הבדיקה שלנו'' תהיה יעילה יותר!
6. בעיר ובשדה? בשדה ודאי מעלי, ליה בעיר מאי?
גם בשאלה זו, קובעת הגמרא, כי ''אזור פתוח'' כמו בשדה שיש לו "מרחבים פתוחים'' מסביבו, בוודאי ''עושה טוב'' לבהמה, ומרגישה ומתפקדת טוב יותר, מאשר אם היא נמצאת ''במקום סגור'' יותר כמו בתוככי העיר. 
תיקו.
כל השאלות נשארו ב"צריך עיון", ותשבי (אליהו) אשר יתרץ לעתיד לבוא את הקושיות ובעיות שעלו בגמרא, יענה גם על השאלות הללו. 
 

מהו המסר

היום נלמד מספר מסרים מעניינים משלל השאלות אשר למדנו לעיל, בה קבענו כי ''מצב הרוח'' של הבהמה משפיע על טיב אכילתה, וככל שמצבה הרוחני יהיה טוב יותר, כך המאכל שתאכל תהיה ''יעילה'' יותר. ההנחה היא שאם ''מצב רוח'' משפיע על בהמה, על אחת כמה וכמה תשפיע על בני אדם:
1. אדם ''קשור'' ללא יכולת תנועה חופשית, מרגיש הרבה פחות טוב מאדם החופשי לעשות ולפעול ללא מעצורים.
יש לתת לילד את "מרחב הפעולה" שלו. לא לכבול אותו בכללים נוקשים, הוראות על כל פעולה ופעולה שהוא עושה, אלא יש לתת מרחב תמרון משלו, מקום לביטוי אישי ועצמי, ואפשרויות החלטה וביצוע משלו.
תובנה זו כל כך חשובה ביחסי הורים וילדים, אך נכונה גם לכל מכלול יחסים בינאישיים.
2. כמה חשובה חברה טובה ונעימה. אדם בודד בדרך כלל מתפקד פחות טוב, מתקשה לבצע מטלותיו, ותפוקותיו יורדות. לכן, חובה חשובה מוטלת על להורים לדאוג לחברה טובה ונעימה לילדים, שיוכלו ליהנות אחד מן השני.
3. סביבה פתוחה עם מרחבים ואוויר טוב מקנים לאדם תחושות טובות יותר. מצב זה מביא את האדם ליכולות עשייה מגוונות יותר, וממילא תפוקותיו עולות.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר