הניחוני ואבננו
כתובות קג ע"א
"תניא נמי הכי: מדור אלמנה שנפל - אין היורשין חייבין לבנותו; ולא עוד, אלא אפילו היא אומרת הניחוני ואבננו משלי - אין שומעין לה. בעי אביי: שיפצה, מאי? תיקו".
ולשון הרמב"ם הלכות אישות פרק יח הלכה ב: "ואם אמרה הניחו לי ואני אבננו משלי אין שומעין לה, וכן לא תחזק בדקו ולא טחה אותו אלא תשב בו כמו שהוא או תצא".
וצריך ביאור, מה איכפת ומה הפסד יש ליורשין אם תבנהו מממונה או לפחות תשפצהו, הלא כופין על מידת סדום!
אלא שהמדובר כאן הוא כלשון משנתנו: "אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי", שחביב עליה בית זה של בעלה דוקא. שאילו נפל הבית עדין חייבים במדור לאלמנה, כדברי הירושלמי כתובות פרק ד הלכה יג: "רבי זעירא שאל שאיל לרב נחמן בר יעקב ולר' אבימי בר פפי: לא היה שם בית? אמר ליה היורשין שוכרין לה בית מיכן והילך". והובא שם ברמב"ם בהלכה הבאה (הלכות אישות פרק יח הלכה ג) "נפל הבית או שלא היה לבעלה בית אלא בשכר נותנין לה מדור לפי כבודה". במה דברים אמורים בבית בעלה כפי שהיה, אך לאחר השיפוץ "פנים חדשות באו לכאן" ואין זה אותו הבית החביב לה שיכולה לכוף את היורשין לתיתו דוקא אותו לה.
