ארבע דרגות של אכילה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות לב ע"ב
במשנה ובגמרא מובאות שלוש דעות בשאלה למי מותר לאכול מבשרו של בכור בעל מום. לפי דעה אחת: רק לכהנים, לדעה שנייה: רק כהנים וישראלים, אבל לא גוים. לפי דעה שלישית: מותר אף לגוים לאכול מבשר זה וכך נפסק להלכה. ב"בירור הלכה" יובא שנחלקו הראשונים האם מותר להאכיל את בשר הבכור לכלבים. נמצא שיש ארבע דעות בעניין זה, האם בשר בכור בעל מום מותר רק לכהנים, רק ליהודים, רק לבני אדם, או אף לכלבים.
נראה שיש כאן מחלוקת לגבי דירוג התועלת שצריך להפיק מבשר הבכור. לדעת הסבורים שמותר אפילו להאכילו לכלבים – ניתן להשתמש בו לתועלת כלשהי. לדעת הסבורים שאסור להאכילו לכלבים ומותר להאכילו לגוים – צריך שישמש בשר הבכור לפחות לתועלת של יישוב העולם, שאותה מקיימים אומות העולם כמו שנאמר (ישעיהו מה,יח): "לא תהו בראה, לשבת יצרה".
לדעת הסבורים שצריך להאכיל את בשר הבכור דווקא ליהודים נראה שצריך שתהיה ממנו תועלת של מצווה, שכן כל יהודי מקיים מצוות, ובשר הבכור יוכל לתת לו כח לקיים זאת.
לדעת הסבורים שרק כהנים רשאים לאכול מבשר הבכור נראה שצריך שהאכילה עצמה תהיה מצווה, שכן אכילת הכהנים נחשבת למעשה של מצווה, כמו שאמרו לגבי אכילת הקרבנות (פסחים נט,ב ועוד): "כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים".
