סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

 זהירות מחשדות / רפי זברגר

בכורות כח ע''ב -כט ע"א

  

הקדמה

בדף כ''ח ישנן ארבע משניות, אנו נתמקד במשנה האחרונה הגולשת לדף כ''ט. 
למדנו במשניות קודמות כי הכהן מחויב להראות את הבכור למומחה, כדי לקבל חוות דעת האם יש מום קבוע לבהמה, או אז מותר לשוחטה ולאוכלה. המשנה תדון במומחה שיש לו נגיעה בדבר, הפוסלת אותו מלחוות דעת במקרים אלו. 
 

הנושא

הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות אין שוחטין על פיו.
מומחה הלוקח כסף מן הלקוחות שלו, הופך אותו להיות נגוע וקרוב לדבר. סטטוס זה גורם לחשש שמא יפסוק כי מום זה קבוע, למרות שאינו מום קבוע. המשנה מיד מסייגת דין זה: 
אלא אם כן היה מומחה כאילא ביבנה, שהתירו לו (ביבנה) חכמים להיות נוטל ארבע איסרות לבהמה דקה, וששה לגסה, בין תם ובין בעל מום:
אילא (זהו שמו) אשר גר ביבנה, היה אדם חסיד, ומומחה לבדיקות מומים של בעלי חיים. חכמים בעירו התירו לו לגבות עבור בדיקה ואף קבעו מחיר לבהמה דקה (ארבע איסרים) ולבהמה גסה (ששה איסרים). 
הגמרא מתייחסת לקטע במשנה "בין תם ובין בעל מום'':
בשלמא בעל מום - משום דקא שרי ליה, אלא תם אמאי?

אפשר להבין, אומרת הגמרא, מדוע כהן משלם למומחה עבור פסיקה הקובעת כי הבהמה בעלת מום, כיוון שאז הוא נהנה מפסק זה, שהרי יכול לאוכלו. אך לא ברור מדוע עליו לשלם בפסיקת המומחה שהבעל חיים תם, והרי במקרה זה הכהן אינו נהנה כלל מן הפסק?
דאם כן אתי למיחשדיה ואמרי, האי בעל מום תם הוא, והאי דקא שרי ליה - משום אגרא.
מתרצת הגמרא ''תירוץ פשוט'' וקובעת, כי אם נתיר למומחה לגבות אך ורק אם הוא קובע שיש מום קבוע, הוא עלול לפסוק שיש מום קבוע למרות שאין לבהמה מום קבוע, אך ורק משום השכר שיקבל במקרה זה. 
ניתן לדייק מדברי רש''י, כי אמנם אילא מיבנה הוא ''חסיד'' ואין לחשוד בו בחשד זה, אך אנשים אחרים יחשדו שהוא פסק כך בגלל השכר שהוא מקבל. 
הרמב''ן חולק על הסבר רש''י וקובע, כי היתר לקיחת תשלום של מומחה חסיד כאילה, הוא משום ''שכר בטלה''. שהרי אין ליטול שכר על לימוד תורה ופסקי הלכה. ומכיוון שהחכם עסוק בכך זמן רב, הוא ''בטל ממלאכות אחרות'' וזוהי סיבת תקנת חכמים. גם לפי הסבר זה, יש לומר כי אנשים יחשדו בו, ולכן קבעו חכמים שייטול שכר בין על פסק תמות, ובין על פסק הקובע מום קבוע בבהמה. 
אי הכי, תם נמי אמרי בעל מום הוא, והאי דלא קשרי ליה סבר, כי היכי דלשקול אגריה זימנא אחריתי?
ממשיכה הגמרא ומקשה: עדיין ניתן לחשוד כאשר המומחה פוסק שהבהמה תמימה ללא מום, שהרי ניתן לומר כי המומחה פסק עתה שהבהמה תמה, כדי שאותו כהן יחזור אליו שוב אותה בהמה, כאשר יעלה עליה מום נוסף, בתקווה שאז יפסוק המומחה כי מדובר במום קבוע המתיר לכהן לאכול את הבהמה.
חד זימנא תקינו ליה רבנן, תרי זימני לא תקינו ליה רבנן.
מיישבת הגמרא ועונה כי תקנת חכמים להתיר ל''מומחה חסיד'' כמו אילה לגבות כסף עבור הבדיקה, היא רק פעם אחת לכל בהמה. אם יחזור הכהן עם אותה בהמה למומחה זה לבדיקה חוזרת, אין הוא רשאי לגבות תשלום נוסף. 
 

מהו המסר

''המסר הגלוי'' הנלמד ממשנה זו והגמרא שלאחריה, כי יש להיזהר מאוד מחשדות של בני אדם, ויש לעשות כל מאמץ למנוע זאת, או להפחיתם עד למינימום. זו סיבת תקנת חכמים ליטול שכר בכל פסק (גם לתמות וגם למום קבוע), וזו גם הסבר התקנה ליטול שכר רק פעם אחת, ולא בכל שאלה ושאלה על אותה בהמה.
נשתדל ללכת בדרך זו בכל דרכינו. הן בעבודה, להשתדל מאוד שלא לעשות מעשים שיגרמו לחשדות של קולגות לעבודה כי נעשה מעשה אסור, הן עם חברים ומכרים, והן במסגרת משפחתית והורית. להפוך כל פעולה לגלויה וידועה, ואם צריך להסביר את המניעים לעשייתה, הרי שיש לעשות זאת, ולא להשאיר שום פתח למחשבות לא טובות עלינו.
כל זאת כדי לקיים את הנאמר במשלי (ג', ד'): וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.



לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר