באיזה קניין קונה הגוי את החמץ?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות יג
התורה קבעה דרכי קניין שונים לקרקע ולמטלטלין. יהודי מיהודי קונה מטלטלין במשיכה או בהגבהה, אולם בקשר לדרך הקניין של גוי מיהודי או יהודי מגוי יובאו בבירור ההלכה דעות שונות: יש הסבורים שקניינו של גוי הוא דווקא בכסף ויש הסבורים שקניינו במשיכה, ויש הסבורים שגם קניינים אחרים מועילים, כגון קניין סודר או קניין אגב קרקע או קניין חצר. כאשר מוכרים חמץ לגוי משתדלים לעשות זאת באמצעות כל הקניינים האפשריים, כדי להיות בטוחים שהחמץ אכן נמכר.
בשו"ת באר יצחק (או"ח א) הקשה איך מועילה מכירת החמץ לגוי באמצעות קניין כסף, והרי הגוי הקונה צריך לתת את הכסף ליהודי המוכר, ובפועל הוא נותן את הכסף לרב שאמור להיות שליח לעניין הזה, אולם תוספות (ב"מ עא,ב) כתבו שבמצב כגון זה אין שליחות לגוי ונמצא שהכסף לא עבר מרשות הקונה לרשותו של המוכר? אחת האפשרויות שהוא מעלה היא שצריך שגם הרב המקבל את הכסף מהקונה הגוי ימכור את חמצו לאותו גוי, ומכיוון שהוא עצמו המוכר הוא זוכה בכסף שנותן לו הגוי, לא בתור שליח אלא בתור מוכר בפני עצמו.
עם זאת מעיר בעל הבאר יצחק שכאשר הרבה אנשים מוכרים חמץ באמצעות שליח והקונה הגוי נותן מקדמה, הוא צריך לתת סכום כסף שיהא בו לפחות שווה פרוטה כנגד כל אחד מהמוכרים, כי אין קניין בפחות מפרוטה. כך כתב גם בעל האגרות משה (או"ח א קנ), והצריך שבארצות הברית יהיה סכום של סנט אחד עבור כל קונה, למרות שסנט שווה יותר מפרוטה, משום שסנט הוא המטבע הקטן ביותר במדינה אין אפשרות לעשות קניין בפחות מזה.
