סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1130
"בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה"
בכורות נח ע"א
השל"ה הק' והרמ"ע מפאנו באים ליישב את הלשון של בן עזאי שמדבר באופן שמשתמע לכאורה כמי שמזלזל וממעט בכבודם של חכמי ישראל ומגדיל את כבודו, חלילה מלחשוב ככה על בן עזאי. מבאר השל"ה הק' במס' שבועות, שכוונת דברי בן עזאי במה שהוא אומר ומדמה את חכמי ישראל לקליפת השום, ולמה לא הזכיר קליפה של פרי אחר, למה דווקא קליפת שום, כגון קליפת אגוזים וכד', אלא כוונת בן עזאי לומר כך: הרי השום הוא דבר מאד חריף ואילו הקליפה של השום אין בה חריפות ואעפ"כ הקליפה של השום היא המשמרת את החריפות של השום, ובלי הקליפה הרי אין שווי לשום, וכך הוא מדמה את חכמי ישראל. אומר בן עזאי אדרבה, הוא מעלה אותם ומחשיב אותם יותר ממנו, ואומר שלפי האמת חכמי ישראל הם כולם מעליו בחכמה, משום שהם נחשבים כמו קליפה ששומרת על השום, שעל אף שאין בקליפה את החריפות הזאת הרי בכוחה לשמור את השום, חכמי ישראל ע"י הבקיאות שלהם בתורה הרי בזה הם מעמידים את החריפות, ואילו הוא בן עזאי לא יכול לשמור על החריפות שלו ללא סיוע של חכמי ישראל, ואדרבה באופן זה כוונת בן עזאי להגדיל את חכמתם ולשבח את גדולתם של חכמי ישראל שהם כמו קליפה שמקיימת את השום, כך הם בחכמתם ובתורתם מקיימים את החריפות שלו של בן עזאי.
הרמ"ע מפאנו ביאר באופן אחר במאמר חקור דין של עשרה מאמרות, שם בחלק ה, פרק יד, מבאר הרמ"ע מפאנו וזה לשונו: "ואולם לא עבר בן עזאי על הלכות דרך ארץ (והיינו שהוא לא נהג חלילה במיעוט דרך ארץ כלפי חכמי ישראל) אלא כבוד גדול נתכבדו אצלו כל חכמי ישראל ור' עקיבא בראש", הרמ"ע מפאנו מפרש גם כן כדברי רש"י שהקרח הזה זה ר' עקיבא, והוא מסביר הרי מצאנו שהנחש להוט אחר השום כמבואר בגמ' פאה דף ח, "שומא שחיקה (דהיינו שום שחוק) סכנתא לגילויה", כי הנחש רוצה לאכול משהו מזה, ומזה למדנו בכוונת בן עזאי שכל חכמי ישראל הם שומרים את התורה מדרשות של צדוקים ומאגדות של דופי, כמו שהקליפה שומרת על השום שהוא הפרי שלא יוכל הנחש לנשוך ולאכול ממנו, כך חכמי ישראל מגינים על התורה, וכמו שהקליפה מגינה על השום מפני סכנת הנחש, כך עם ישראל מגינים על התורה מפני סכנת המינים האפיקורסים הנושכים בתורה, חוץ מר' עקיבא שהוא קורא לו "הקרח הזה". ומה שהקשו התוס' שמשמע שהתבטא על ר' עקיבא בלשון גנאי, אומר הרמ"ע אדרבה גם זה בלשון שבח, שהוא ר' עקיבא נחשב בעל הפרי עצמו שאין הוא חושש בכלל מטומאתו של הנחש וככל שר' עקיבא גדול לאלקים שהוא יסוד תורה שבע"פ ולכן אין הוא בכלל צריך שמירה מן הצדוקים ואין הוא חושש בכלל לנשיכת הנחש, לכן הוא מכנה אותו "קרח", כמו שאינו צריך ואינו נזקק לקליפה שתשמור עליו, כך הסביר הרמ"ע מפאנו, ומדבריהם למדנו שאע"פ שדברי בן עזאי במשמעותם הפשוטה היו נראים לנו כהגדלת כבוד עצמו והמעטת כבוד חכמי ישראל, חלילה מלחשוב כך, אלא כפי שראינו איך השל"ה הק' דרש את דברי בן עזאי, איך הרמ"ע מפאנו פרש את דברי בן עזאי, בכבוד הגדול שהוא חולק לחכמי ישראל ובראשם לר' עקיבא בזה שהוא מכנה אותו קרח, כמה כבוד הוא חולק לר"ע שהוא יסוד ושורש התורה שבע"פ.
(הרה"ג מיכל זילבר)
