פסק הרב אלישיב להכשיר את הפדיון
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות יב ע"א
במשנה ובהלכה ברורה נאמר שאי אפשר לפדות פטר חמור בשה שהוא טרפה. באופן כללי ישנן שתי אפשרויות לפדות פטר חמור: לתת לכהן את שווי החמור בכסף או בשווה כסף, או לתת לכהן שה גם אם אינו שווה כשווי החמור.
היה מעשה בירושלים בפטר חמור שפדו אותו בשה, ולאחר מכן גילו שהוא היה טרפה. כאשר מכרו אותו לנכרי הוא שילם עליו מחיר שהיה פי שנים משווי החמור שאותו פדו. רב אחד רצה לומר שהפדיון פסול משום שאין פודים בשה שהוא טרפה, אולם הגרי"ש אלישיב זצ"ל פסק שהפדיון כשר משום שהשה היה שווה לא פחות משווי החמור ולכן היה פדיון בשווה כסף, ולמרות שהפודה לא ידע זאת והתכוון לפדות בשה ולא בשווה כסף – הוכיח הרב אלישיב זצ"ל מרש"י שאין צריך כוונה לכך. שכן רש"י מסביר שהשה הטרפה (וכן דברים אחרים הנזכרים במשנה) פסול לפדיון דווקא כאשר הוא אינו שווה כשווי החמור אבל אם הוא שווה כשווי החמור הוא אינו גרוע מכל שווה כסף שפודים בו, ומשמע שאף אם הפודה לא מתכוון לפדות בשווה כסף אלא בשה - הפדיון כשר אם ה"שה" שאינו ראוי לפדיון שווה לפחות כשווי החמור.
הלכה דומה לזה מצינו בקידושין. אם אדם מקדש אשה בשטר, גם אם השטר פסול לקדושין מסיבה מסוימת – נפסק להלכה (אה"ע לב,ב) שאם הנייר שעליו כתוב שטר הקידושין שווה פרוטה האשה מקודשת מדין קידושי כסף, למרות שהמקדש חשב שהוא מקדש בשטר. מובן שאם המקדש אמר בפירוש שאינו רוצה לקדש בכסף אלא רק בשטר שאז הקידושין אינם חלים. כמו כן כאן אם הפודה אמר בפירוש שרוצה לפדות בשה ולא בשווה כסף אזי אם השה פסול גם הפדיון פסול אף אם השה שווה כחמור.
